הפסיכיאטר דניאל שטרן, ערך מחקרים רבים על נשים לאחר לידה ואחת ממסקנותיו הייתה שלאישה לאחר לידה לא מתאים טיפול פסיכולוגי מעמיק. קביעה זו מעניינת ופורצת דרך, מכיוון שהיא באה מאחד מאנשי המקצוע המוערכים בתחום הטיפול.

שטרן ביקש מפסיכולוגים ופסיכיאטרים שעובדים עם נשים לאחר לידה, לפשוט את מקטורן איש המקצוע ולצאת מהקליניקה, אל ביתה של היולדת ולתמוך בה שם בתקופת המעבר אל האימהות וההורות. עוד הוסיף שטרן, שהדמות שנחוצה עכשיו לאותה אישה היא דמות של "אימא גדולה", מישהי בעלת ניסיון, ידע ויכולת הקשבה, הנדרשת לתמוך ולהיות שם עבור היולדת. דמות זו היא חשובה ליולדת ואם היא אינה נמצאת במשפחתה הקרובה, אזי על היולדת, לגייס דמות כזו שתלווה אותה בתקופת המעבר הזו.

כדולה לאחר לידה שימשתי לעתים קרובות את אותה דמות, מקור של סמכות וידע, עבור נשים ומשפחות לאחר לידה. דבריו של שטרן הדהדו בראשי, אם אינו ממליץ על טיפול לנשים לאחר לידה, איזה ליווי יהיה נכון עבורן, שישלים את עבודתה של הדולה לאחר לידה?

שלב המעבר להורות, הוא שלב מעבר, בדומה לכל שלב מעבר אחר בחיים. בתקופת החיים אנחנו עוברים מעברים רבים, ישנם מעברים גדולים ומשמעותיים, כמו מעבר דירה ושינוי מקצועי וישנם מעברים קטנים יותר, יומיומיים, כמו הדקות האלה שאנחנו חוזרים מהעבודה הביתה ואפילו הרגעים הראשונים בחופשה הם שלב של מעבר. תקופת המעבר לפי התיאוריה של ויליאם ברידג'ס היא תקופה שמתחילה עם סיום ומסתיים עם התחלה כשבדרך ישנו האזור הנייטרלי. התרשים להלן יכול להמחיש זאת:

 

התקופה שאחרי הלידה היא תקופת מעבר. נחווה סוף של תקופה ונעבור דרך האזור הניטרלי עד שנחווה את ההתחלה החדשה.

בתקופת הביניים של האזור הניטרלי נחווה רגשות שונים, כמתואר בתרשים הבא:

כך, בתקופה שאחרי הלידה יחוו ההורים, ולדעתי גם התינוק, תחושה של סוף תקופה ושל שינויים רבים. התינוק יחווה את הפרידה מהחיים הרחמיים. החיים העטופים, הנעימים, עם טמפרטורה קבועה, עם תנועה נעימה ועם מגע אינסופי של מי השפיר ושריר הרחם של האימא. כעת, על התינוק להתרגל לאוויר, לכך שאינו עטוף ואינו מקבל תחושה של מגע אינסופי. ההורים של התינוקות ייפרדו מתקופה בה היו אחראים רק לגורלם, יתמודדו עם הגוף המשתנה ועם למידת הצרכים של התינוק. התקופה הזו הינה תקופה שבה המשפחה חווה בלבול, מבוכה ותסכול, אך יהיו גם רגעי קסם ואושר. כשתקופת הלמידה תסתיים, המשפחה תגיע לתחילתה של תקופה חדשה, בה הדברים יתבהרו והם יהפכו ליחידה אחת. אצל כל משפחה ואצל כל הורה תקופת הזמן היא שונה ויש לכבד את תקופת הלמידה הזו ואת השונות שלה מתינוק לתינוק ומהורה להורה.

האימון האישי בשיטה הפסיכולוגית כפי שאני למדתי אותו, מלווה את ההורים בדרכם החדשה ועוזר להם לצלוח את תקופת המעבר. שלא כטיפול פסיכולוגי, הוא אינו "צולל" לנבכי העבר אלא מתמקד בהווה ובעתיד. באמצעות האימון, ההורים נחשפים לחוזקות שיש בהם, לכוחות אך גם לפרדיגמות ולשדונים שיש בהם והדרך בה הם משפיעים על ההורות. פרדיגמות הינן תבניות מחשבה, לעתים הן תבניות שאנחנו מחזיקים עוד מהילדות. למשל, אימא שליוויתי אחרי לידה שיתפה אתי בתחושות שלה ש"תינוק טוב אינו בוכה". בשיחה עימה, הבנו שאת הפרדיגמה הזה היא "סוחבת " עוד מילדות, מאמירות של אימא שלה לגבי תינוקות, ולכן הפרדיגמה הזו מאוד הקשתה עליה בתחילת ההורות, כי כל תינוק בריא בוכה, זו דרך ההתקשרות שלו עם העולם וטוב שהוא עושה כך. השדונים שלנו הם "חברים" מאוד קרובים של הפרדיגמות ולהורים אחרי לידה הרבה שדונים יכולים לצוץ ולהתחיל את השפעתם השלילית. למשל "שדון האימא המושלמת" או "שדון החלב שנשפך" על איך רציתי לעבור את הלידה ואיך עברתי אותה באמת. את השדונים הללו אפשר להחליף באמונות מקדמות, את "שדון האימא המושלמת" אפשר להחליף ב"אימא טובה דיה", רוב האימהות הן אימהות טובות דיין, המספקות את צרכי התינוק ותורמות להתפתחותו הרגשית והמוטורית. את שדון "החלב שנשפך" ניתן להחליף בחיזוק שריר החמלה העצמית.

העבודה כמאמנת או כדולה לאחר לידה מקדמת את ההורים ולמעשה מגשרת בין שתי התקופות, סיום ההריון והלידה ועד ההרגשה שהינם הורים ויחד עם התינוק הם יחידה אחת שבה קיים איזון בין כל אחד מהם. התרשים הבא ממחיש את עבודתי:

 

הליווי וההדרכה בתקופה שלאחר לידה הינם חשובים ברמת המשפחה אך גם ברמת הקהילה והחברה. הדרכה נכונה וליווי מקצועי מובילים את המשפחה, לפי תיאוריית הצרכים של מאסלו, ממילוי הצרכים הפיזיים הבסיסים של התינוק והוריו לעלייה בפירמידת הצרכים, לשייכות חברתית ולכבוד והערכה מחברי הקהילה.

הרגשת השייכות היא תחושה חיונית למשפחות לאחר לידה ובייחוד לאימהות לאחר לידה ובעזרת הכלים המתאימים הן יכולות לעלות בסולם הצרכים ולהגיע עד הגשמת המימוש העצמי שלהן, עוד בתקופה שאחרי לידה. למשל, נשים שמחליטות לאחר הלידה לממש את עצמן בתחום המקצועי שלהן, לשנות את המקצוע ולצאת לדרך חדשה מחוזקות מהתפקיד האימהי שלהן ושמחות על ההכרה בחוזקות שלהן וברצון שלהן למימוש עצמי.

מיכל גרי, מאמנת אישית בגישה פסיכולוגית ודולה לאחר לידה M.Sc

michal@tilta-doula. co.il

סגירת תפריט
דילוג לתוכן