הדם הזורם בגופנו מכיל בתוכו סוגים שונים של תאים: תאים לבנים שהם חלק ממערכת החיסון, טסיות דם שלהן תפקיד חשוב בקרישת הדם ותאי דם אדומים הנושאים חמצן ודו-תחמוצת הפחמן. יכולתם של תאי הדם האדומים לשאת חמצן נובעת ממולקולת המוגלובין הנמצאת בהם. מולקולת ההמוגלובין מכילה ברזל המעניק לתאים האדומים את צבעם. אנמיה היא מצב של מחסור בתאי דם אדומים ו/או ממחסור בהמוגלובין בתאים אלה, כך שהרקמות מקבלות פחות חמצן. שכיחותה של האנמיה גדולה פי 4 בקרב נשים מאשר בקרב גברים. לרוב, התסמינים (סימפטומים) אינם חד-משמעיים, ועשויים לכלול עייפות כרונית, עצבנות יתר, סחרחורות, בעיות זיכרון, קוצר נשימה, דופק מהיר, כאבי ראש וכאבים בעצמות. בנוסף, נשים בעלות גוון עור כהה יותר עלולות לגלות כי גוון העור הופך לאפרפר, ונשים בהירות עלולות להיראות חיוורות מאוד. באנמיה קלה ייתכן שלא נחווה כלל תסמינים.

בדיקות לגילוי אנמיה

הבדיקה הראשונית לגילוי אנמיה היא ספירת דם, הממומנת על ידי כל קופות החולים. תשובת הבדיקה כוללת את רמת ההמוגלובין (המולקולה נושאת החמצן) ואת ההמטוקריט (אחוז תאי הדם האדומים). רמת המוגלובין תקינה נעה בין 12 ל-14 גרם-אחוז (גרם ב-100 מ"ל) אצל נשים,  ובין 14 ל-16 גרם-אחוז אצל גברים. המטוקריט תקין לאשה שאינה בהיריון הוא 37%–47%. בהיריון, באופן טבעי חלה ירידה ברמת ההמוגלובין וההמטוקריט, בשל צריכה מוגברת של ברזל ויטמינים על ידי העובר ובשל עלייה באחוז הנוזלים בגוף (נוזלים אלה מוהלים את הדם, ולכן רמת ההמוגלובין הנמדדת נמוכה מעט מזו האמיתית). במהלך ההיריון יש לעקוב אחר רמת ההמוגלובין וליטול באופן קבוע תוספי ברזל וחומצה פולית. אם אובחנו כסובלות מאנמיה, נצטרך לעבור בדיקות נוספות על מנת לזהות את הגורם לאנמיה ולהתאים את הטיפול.

אנמיה של חסר ברזל

זהו סוג האנמיה השכיח ביותר בקרב נשים. אנמיה זו  עלולה להיגרם כתוצאה מאיבוד דם מהקיבה או מהמעיים, מדימומים כבדים בעת הווסת, הפלות טבעיות, הפסקות היריון, לידות  או לאחר ניתוחים גדולים. נשים בהיריון הן הקבוצה החשופה ביותר לאנמיה.

הדרך הטובה ביותר להימנע מאנמיה היא על ידי הקפדה על תזונה עשירה בברזל.  ברזל מהחי (בשר, עוף, דגים) נספג טוב יותר מאשר ברזל מהצומח. תוספת ויטמין C (פירות הדר, עגבנייה, תות, קיווי ועוד) משפרת את ספיגת הברזל מהצומח. ברזל מהצומח נמצא, למשל,  בקטניות, שעועית, סויה, שיבולת שועל ותרד. סידן, סיבים תזונתיים, קפה ותה מפריעים לספיגת הברזל מהמזון. אנמיה של חסר ברזל מאובחנת על ידי בדיקת דם הבודקת את כמות הברזל בדם ואת כמות החלבונים הקושרים אותו. אבחנה של אנמיה כתוצאה מחסר ברזל באשה בגיל הפוריות (שעדיין מקבלת וסת) לרוב אינה דורשת בירור נוסף. באשה שאינה בגיל הפוריות גילוי של אנמיה מסוג זה מחייב בירור. מטרת הבירור היא לשלול קיום של דימום בגופנו.

טיפול באנמיה של חסר ברזל נעשה על ידי מתן של תוספת ברזל דרך הפה, ובמקרים שאין בכך די – דרך הווריד. תוסף ברזל דרך הפה מומלץ ליטול על קיבה ריקה או בתוספת ויטמין C. אם נטילת הכדור גורמת לבחילה, אפשר ליטול אותו עם הארוחה אך להימנע מסוגי מזון המפריעים לספיגתו. תופעות הלוואי השכיחות הן צואה כהה במיוחד, בעלת מרקם דביק, או עצירות. אפשר להקטין בצורה משמעותית את תופעות הלוואי האלה באמצעות אכילת דגנים מלאים, סובין, פירות ושתייה מרובה של מים. אכילת מולסה לא מגופרתת (Blackstrap) מסייעת למקצת הנשים.

ברזל מפריע לספיגה של ויטמין E, כך שאם אנו נטלות ויטמין E עלינו לחכות לפחות שש שעות לפני נטילת הברזל.

אנמיה כתוצאה ממחסור בוויטמינים

אנמיה כתוצאה ממחסור בוויטמינים נגרמת כתוצאה ממחסור בחומצה פולית או בוויטמין B12.  חומצה פולית היא אחד מסוגי ויטמין B החיוני לגוף. נשים הרות, נשים שעברו לידות מרובות, נשים הנוטלות גלולות למניעת היריון ונשים הסובלות מתת-תזונה עלולות ללקות באנמיה כתוצאה מחסר בחומצה פולית. התסמינים עלולים לכלול גם צריבה או חולשה ברגליים. ניתן למנוע מחסור זה או לטפל בו באמצעות אכילת דגנים מלאים וירקות ירוקים כהים ו/או נטילת תוספים של חומצה פולית.

נשים צמחוניות וטבעוניות, שאינן צורכות מוצרים מן החי או מוצרי חלב, סובלות לעתים מאנמיה עקב מחסור בוויטמין B12, הקיים בכל המוצרים מן החי. הוספה של שמרי בירה, דגני סובין מועשרים, ספירולינה (אצה), או מזונות מותססים כדוגמת מיסו, טמפה או נבטים מותססים, לתזונתנו עשויה להועיל במקרים אלה.

נשים שחסר להן חלבון המכונה גורם אינטרינסי (Intrinsic factor), החיוני לספיגה של ויטמין B12 דרך הפה, סובלות מאנמיה המכונה אנמיה ממארת (pernicious anemia).

הטיפול באנמיה הנובעת מחסר בוויטמין B12 נעשה על ידי העשרת המזון או נטילת תוספים של הוויטמין. במקרה של בעיית ספיגה ניתן ליטול תוספים תת לשוניים או לקבלזריקותשל הויטמין.

 

אנמיה תורשתית  

אנמיה חרמשית (Sickle Cell Anemia) מתגלה בעיקר בקרב נשים שמוצאן או מוצא משפחתן באפריקה. במחלה זו נפגעת צורתן של כדוריות הדם והופכת חרמשית (דמויית חצי ירח) ולא עגולה. שינוי הצורה גורם להרס מהיר יותר של כדוריות הדם ולאנמיה.

תלסמיה היא מונח המתאר קבוצת מחלות, השונות זו מזו בחומרתן, ושבכולן יש פגיעה בייצור ההמוגלובין. תלסמיה קיימת בעיקר אצל נשים שמוצאן או מוצא משפחתן במזרח התיכון, ובעיקר בקרב יוצאות עירק וכורדיסטן.

מחסור באנזים גלוקוז 6 פוספאט דהידרוגנאז (G6PD) מופיע בעיקר בקרב יוצאי אפריקה והמזרח התיכון (בעיקר עיראק וכורדיסטן). הגן הגורם למחלה נמצא על כרומוזום X ולכן יותר גברים מנשים סובלים מחסר זה. בסובלים מחסר באנזים זה עלולה להתפתח אנמיה המוליטית (הרס תאי דם אדומים) בעת נטילת תרופות מסוימות או אכילת פול. אנמיה זו עלולה להיות קטלנית. אם ידוע לנו על רגישות לפול בקרב בני משפחתנו, עלינו לערוך בדיקת נשאות לחסר באנזים זה.

 

אנמיה של מחלה כרונית

אנמיה יכולה להתפתח כתוצאה ממחלה כרונית כגון מחלת כליות, מחלה של בלוטת התריס, דלקת פרקים או סרטן. חשיפה לתרופות, לכימיקלים, למתכות מסוימות, או לקרינה, עלולה אף היא לגרום לאנמיה במקרים מסוימים.

במקרים רבים של מחלה ארוכה וממושכת, זיהומית, דלקתית, גידולית או אחרת, מתפתחת אנמיה ללא עדות לחסר ניכר בברזל או בוויטמינים. אנמיה זו מוגדרת כאנמיה של מחלה כרונית. הטיפול באנמיה זו הוא טיפול במחלה הכרונית עצמה. אם המחלה אינה ברת ריפוי,  אפשר לשקול טיפול באריתרופוייטין. זהו הורמון המופרש באופן טבעי על ידי הכליות, ותפקידו הוא לגרום לייצור תאי דם אדומים במוח העצם.

סגירת תפריט
דילוג לתוכן