כשאני הולכת הראש מרחף בעננים, הרגליים מתחברות לאדמה, הגוף נע בקצב פנימי, הרוח מבדרת את שערותיי, הזיעה מצננת את עורי והלב אומר שירה. הנוף הסובב נספג לתוכי, אני מרחפת ויכולה להמשיך ללכת מלאת אנרגיה  ואושר.

הרעיונות היצירתיים שלי מגיעים בהליכה, לבדי או בהליכה משותפת עם חברים שם מתקיימות שיחות נפש עמוקות.

ההליכה  מלווה את חיי לאורך כל הדרך כילדה, נערה, אם לארבעה וסבתא. בתחושותיי הפנימיות ההליכה מסייעת לי להתמקד, להירגע ולהתרכז.

תמיד אהבתי ללכת ברחבי הארץ, במסעות במסגרת התנועה, הצבא ובחו"ל. מסתבר שאני "הלכית" למרחקים ארוכים, בהן נדרשות יכולות פיזיות ונפשיות.

הייתי אלופת עולם בקטגורית גיל למרחקים של 5 ק"מ (רומא, 1985) ו- 10 ק"מ (דנמרק 1989), השתתפתי במרתון הכנרת בהליכה ובתחרויות בארץ, הישגיי הובילו לרישום בספר השיאים הישראלי של גינס.

לקראת אולימפיאדת ברצלונה עמדתי בפני בחירה בין הרחבת המשפחה לבין הגשמת שאיפותיי הספורטיביות. ילדיי הם ההוכחה לבחירות שעשיתי, ואני שמחה בבחירתי.

בארה"ב סיימתי M.Sc. בניהול תרבות הפנאי. במקביל, כאם לשניים, התחריתי והתמחיתי בתחום ההליכה.

כל הידע התיאורטי, המעשי והחוויתי שקעו ונספגו לאורך כל 158 הס"מ שלי, והבשילו  ליוזמה של הפיכת הליכה לפעילות אשר כולם יוכלו ליהנות ממנה כחלק מאורח חיים בריא. בהמשך כתבתי ביחד עם חברתי רותי דקל את הספר "פשוט ללכת" בהוצאת מפה.

אני נזכרת בתקופה שאנשים צחקו וטענו שההליכה היא לא רלוונטית לא אפקטיבית ולא סקסית, אבל מסתבר שהיא מתאימה לאופי האינדיבידואלי הישראלי, מגזריו השונים, תנאי השטח והאקלים.

עבודתי הפכה להיות מעין מסע אנתרופולוגי בין אנשים ומקומות מדהימים ומיוחדים בכל המגזרים, זכיתי ללכת ולהכיר מקרוב את האנשים בסביבתם הטבעית ונחשפתי לתרבותם, חוויה שהעשירה את חיי. אני חשה את עצמי כבת מזל, שכן הפכתי את תחביבי ואהבתי למקצוע.

לאורך השנים אני עובדת עם ארגונים כמו משרדי החינוך, הבריאות והספורט, צה"ל, המשטרה, וקק"ל וגופים פרטיים. במקביל אני מלמדת ומרצה במכללת זינמן ומכון וינגייט ומנהלת פרויקט ארצי למועדוני הליכה ורכיבה בחברה למתנ"סים. כמו כן אני עדיין שופטת בתחרויות הליכה ועד לפני כשנה עשיתי מילואים כמרצה, חוויה מעשירה וכיף בגילי.

בעבר נאלצתי לשכנע בחשיבות מסלולי הליכה לרווחת התושבים. כיום הבלתי יאמן הפך למובן מאליו וכמעט בכל ישוב קיימים מסלולי הליכה ואופנים, ואף קיימת בכנסת הצעת חוק למסלולי הליכה.

בדרכי הג'ינג'ית האופטימית, אני מסתכלת קדימה ויודעת "ללכת" עם האינטואיציה הנשית שלי, מחפשת הזדמנויות ויעדים משמעותיים בתחום עיסוקיי. אני חולמת ופועלת על קמפיין הליכה ארצי לקידום אורח חיים בריא, שיוביל לתכנית שתרשת ברצף את הארץ במסלולי הליכה.

בחזוני ראיתי שאם יתנו נר או פנס לכל איש ואשה ההולכים במדינת ישראל, הארץ כולה תרצד באורות. היום, לאחר כיותר משני עשורים, החזון– הופך למציאות.