בלי להיכנס לסוגיה אם מדובר בדבר מה מולד או נרכש, נראה כי בלסביוּת יש פן של בחירה. לא מדובר בבחירה האם "להיות" לסבית, אלא בבחירה לחיות כלסבית. להרגיש את המשיכה, הצורך והרצון לאינטימיות רגשית ומינית עם אשה אחרת, ולחלקנו, האפשרות לחיות תחושות אלה.לסבּיוּת איננה זהות או חוויה קוהרנטית ואחידה. נשים לסבּיוֹת אינן זהות או דומות אחת לשנייה, ולא כל אשה שאוהבת נשים מגדירה את עצמה כלסבית. הפוסטים בקטגוריה זה הם לכן מגוונים ושונים, הם נוגעים לנשים שאוהבות נשים, שנמשכות לנשים, ושהמעגל הזוגי או המיני הראשוני שלהן מורכב מנשים, ביולוגיות או מגדריות. זאת תוך התמקדות במספר נושאים מרכזיים: זהויות – מגוון האופנים שבהם נשים לסביות מגדירות את עצמן בנוסף לזהותן המינית; שארוּת – מגוון האופנים שבהם קרבה לסבית מיתרגמת למערכת יחסים, וביניהם משפחות לסביות, זוגיות, אימהות, ופרידות; מעגל החיים – נקודות מבט של נשים בהקשר לגיל או לשלב בחיים שבו הן נמצאות; גוף – לסביות, גינקולוגיה וסקס לסבי; ומעמדן אזרחי-משפטי של לסביות במדינת ישראל.

בעשור האחרון הנראות של הקהילה ההומו-לסבית במדינת ישראל הולכת וגוברת: מצעדי גאווה, כתיבה הומו-לסבית פופולרית ואקדמית והישגים משפטיים הפכו לחלק מהשיח הציבורי הישראלי. תהליך זה נמצא בעיצומו ומלווה בהצלחות משמעותיות בבתי-המשפט, אם כי עדיין לא בכנסת. מנגד, אנו עדות גם להשתלחות אלימה של אישי/נשות ציבור בקהילה ההומו-לסבית ולפשעי שנאה. חשוב להדגיש שתהליך ה"מיינסטרימיזציה" של אורחות חיים להט"בים אינו מקיף את כולם או כולן: מרבית מאבקי הקהילה ממוקדים בניסיונות להשיג את הכרתה של המדינה בהסדרים הזוגיים והמשפחתיים, ולמעשה לאמץ את הקודים הנורמטיביים המקובלים. מאבקים אלה יוצרים חיץ חדש בין מי שמזדהים/ות עם ערכים אלה לבין מי שלא מעוניינים/ות בהסדרים משפחתיים נורמטיביים או לא רוצים/ות את מעורבות המדינה בהגדרת הקשרים הזוגיים או המיניים שלהם/ן. ואחרי כל זה, בישראל לסביות עדיין נתפסות כ"אחרות", כנשים שחיות מחוץ לסדר ה"נורמלי" ולכן נשים לסביות עדיין בוחרות לצאת או להישאר בתוך "ארון" – אותו מבנה חברתי-תרבותי המעלים את הפרקטיקות המיניות ה"אסורות" מהשיח ומעין הציבור.

הומופוביה, פשעי שנאה וקריאות להרחיק את הלסביוּת מהמרחב הציבורי ולהשיבה למרחב הפרטי הם דבר שבשגרה. תופעות אלה נושאות פוטנציאל לפגיעה או אף מובילות לפגיעה ממשית. דוגמה אחת היא הירי שאירע באוגוסט 2009 בבר-נוער במשרדי אגודת הלהט"ב (הומואים-לסביות-ביסקסואלים/ות וטרנסקסואלים/ות) בתל אביב. דוגמאות לפגיעות רבות נוספות אפשר למצוא בדבריהם של נבחרי/ות ציבור, בגינה הציבורית או בחצר בית-הספר.

לסביוּת היא אוריינטציה מינית או רגשית שאיננה (רק) הטרוסקסואלית. לסביוּת עשויה להתייחס לפוטנציאל כמו גם למימושו והיא חלק משלל הגדרות שמתארות נזילות מגדרית ומינית, כגון קווירי או לסבי-הומואי-ביסקסואלי-טרנסג'נדרי.

"בּוּץ' בעיני זה אשה בּוּצ'ית. לא גבר. מה זה בּוּץ' בשבילי? אני רואה את זה כאשה לסבית, למרות שיש הרבה בּוּצ'יות סטרייטיות שאני לא מבינה ונראות לי תמיד שהתבלבלו. בּוּצ'ית היא אשה לסבית. יש לה מאפיינים, אולי בלבוש בצורה החיצונית וגם בהתנהגויות, שיותר נתפסות על ידי החברה כגבריות, כשייכות לגברים. אני בטוחה שרוב הבּוּצ'יות לא עושות את זה במודע, כי אני הייתי בּוּצ'ית גם בכיתה ו'… והתנהגתי כמו שבנים מתנהגים. עכשיו זו התנהגות שאני לא חושבת שהיא שוביניסטית, להפך, כאילו לקחתי לעצמי התנהגות של בנים אבל ממקום של כוח, ממקום של עוצמה, של עוצמה ושליטה. אבל זה שאני לוקחת לעצמי התנהגות שהיא גברית ואני עושה אותה שלי – זה אקט מאוד פמיניסטי בעיני."

סגירת תפריט
דילוג לתוכן