התרבות שלנו מלמדת אותנו לפחד או לשנוא כל מה ששונה או חורג מהנורמה, הן באחרים/ות והן בעצמנו, ובין היתר גם לסביות, הומואים, טרנסים/יות וקווירים/יות. שנאה זו מוצאת ביטויים שונים במשפחות, בבתי-הספר ובמקומות בעבודה והיא פוגעת בכולנו, בלי קשר להעדפה המינית או לזהות המגדרית שלנו. השנאה גורמת לנו להפנות עורף לחברים/ות שלנו, לבני/בנות משפחה, להימנע מליצור מערכות יחסים משמעותיות או לא להרגיש טוב עם עצמנו. היא גורמת לנו להכחיש תשוקות שאנו חוות או זהויות הנתפסות כטבעיות עבורנו, אך אינן נתפסות כטבעיות בתרבות ובחברה. השנאה יכולה למנוע מאיתנו לבחור בני/בנות זוג או לתבוע את הזהות שמגיעה לנו. היא מונעת מאיתנו לשתף את הסביבה במערכות יחסים שאנו מנהלות עם טרנסים או קווירים. השנאה מעלימה את קיומם של לסביות, הומואים, ביסקסואליות וטרנסקסואלים/יות מהמרחב הציבורי ומכריחה אותנו לצאת שוב ושוב מהארון בפני קרובים ורחוקים. השנאה מרחיקה ומפרידה אותנו זה מזה.

רוב האספקטים של הומופוביה מתבססים על מגדר. אנחנו מותקפות מכיוון שביטוי המגדר שלנו אינו תואם את ציפיות החברה בכל האמור לגבריות או לנשיות קונבנציונלית ותקינה. מי שסופגות את חזית המתקפה ההומופובית הן לרוב אלה שבחירותיהן המגדריות חושפות מיניות אחרות, כמו לסביות גבריות. כמובן, שגם מי מאיתנו שמצויה בקשר עם בת/בן המזוהים כקווירים עלולה לספוג גילויים קשים של הומופוביה. היצמדות להנחות היסוד על אודות שני מגדרים ברורים ומובחנים מעכירה ואף מסכנת את חייהן/ם של לסביות, הומואים, ביסקסואליות, טרנסים ואחרים/ות שלא מתאימות/ים לאף אחת משתי האפשרויות.

"באופן אישי יציאות הומופוביות מאוד פוגעות בי. זה משהו בילדות. אני תמיד הייתי הילד ההומו, וזה תמיד קללות והפניית אצבע ודברים כאלה. ומרגע שעברתי לתיכון לאמנויות פתאום זה היה בסדר ויכולתי לצאת מהארון והייתה שם קבלה מאוד גדולה. עם כל ההתבגרות והתפתחות יש עדיין את הילד הקטן שפוגעים בו וזה זורק אותך ישר למקום מאוד בודד ומאוד עצוב. וזה מראה לך גם משהו על החברה, כמה שנראה לך שאתה בתל אביב וזה 'אוקיי טו בי גיי'. זה משהו שראיתי בירושלים. כל המצעדים הקודמים עברו בסדר, אבל ברגע שיצאו בהכרזה שזה הולך להיות מצעד עולמי הייתי הולך ברחוב וחושב שהולכים להרוג אותי ועל אחת כמה וכמה שאני מנחה ומופיע באירוע של המצעד. אני זוכר שהלכתי עם התיק והרגשתי שזה היום האחרון. היינו יושבים וכותבים צוואות. זאת הייתה דרך להתמודד עם כל זה ולשחרר. הייתה הרגשה שזאת מדינה חשוכה והיו תוכניות של הבית הפתוח של מה קורה אם יהיה רצח ומה קורה אם יש פצועים. לקראת המצעד עשינו גרפיטי בכל העיר. אלה היו ימים קרים, נובמבר, דצמבר, והיה קר ואפור והרגשת שאת הולכת בעיר רפאים. זאת הייתה גם תקופה שמאוד גיבשה את הקהילה בירושלים ואני הרגשתי את התפקיד שלי בזה כדראג קווין. היינו המנהיגים בירושלים. הימי שני של הגוואלד [מופע] תפסו מקום של האירוע הכי גדול בירושלים ופתאום הרגשתי שיש בזה תפקיד מאוד גדול בעמידה שלי מול האנשים. וכאן גם הבנתי את החשיבות המאוד גדולה של הדראג. אנשים מסתכלים עליך ולא רואים בך רק דראג קווין מפזזת."

 הפנמת ההומופוביה

הפחד והשנאה מהומוסקסואליות, מלסביות, מטרנסקסואליות או מביסקסואליות משפיעים על החיים של גברים ונשים קווירים. אפליה לרעה, הטרדות מילוליות ופיזיות, דחייה ואלימות הן רק חלק מהחוויות השליליות שלנו במגע עם משפחה, עם חברים/ות ועם זרים/ות. ביטויים של הומופוביה יכולים גם להשפיע על יכולתנו לקבל את עצמנו ואת הזהות שלנו. חלקנו עלולות להפנים את ההומופוביה ולקבל על עצמנו, לעתים באופן לא מודע, את מערך הסטריאוטיפים והדעות הקדומות של החברה בנוגע ללסביות, לטרנסים/יות ולביסקסואלים/יות. הפנמת ההומופוביה עלולה להוביל לשנאה עצמית, להכחשה של הזהות שלנו ולעתים גם לניסיון לחיות חיים הטרוסקסואליים כבחירה כפויה[1].

"לא באמת חשבתי שיש לסביות כמוני, הייתי פשוט יוצאת דופן. הרגשתי שאני צריכה להתחיל לעמעם חלקים בעצמי כדי להתאים. אני חושבת שהדבר הראשון שעשיתי היה להסתפר קצר. בגיל עשרים ושתיים הכרתי מישהו מהאוניברסיטה ואז היה לי חבר שנתיים וחצי. אלה היו באמת השנתיים הגרועות בחיי. לא בגלל שהוא היה איזה בחור נוראי, ממש לא. מצאתי את הגרסה הכי מעודנת שאפשר למצוא, כולם חשבו שהוא הומו, בחור עדין, רגיש, אפילו פמיניסט. הגרסה שנראה לי שקיימת בעברן של כל הלסביות. אבל פשוט די ויתרתי על עצמי. הוויתור היה על עצמי. הוויתור היה על התשוקה שלי. והתשוקה שלי זה לא רק עם מי אני נמצאת במיטה. זה רק חלק. התשוקה שלי זה הכל ביחד. התשוקה שלי זה מה שמניע אותי והופך אותי למי שאני בכל רגע ובכל דבר שאני עושה. אני בטוחה שיש הרבה מאוד נשים שחיות חיים שלא מתאימים להן בגלל שהן חושבות שהן לא נראות כמו שלסביות אמורות להיראות. ניפוץ הסטיגמה כאן הוא קריטי."

הטרוסקסיזם

ההנחה שהטרוסקסואליות היא ההעדפה המינית הטבעית, הנורמלית והראויה מונעת זכויות דתיות, חוקיות וחברתיות מבעלות העדפות מיניות אחרות. אנו מנועות מלהתחתן, מלמלא טופסי מס משותפים ומליהנות מביטוח הבריאות של בת/בן הזוג. אנחנו מתמודדות עם אפליה בחיפוש מקום עבודה ומקום מגורים ומקבלות יחס סטריאוטיפי, חד-ממדי או מתעלם מצדה של התקשורת. בבתי-ספר רבים, גם בשעות חינוך מיני ודיון על מין בטוח, משמיטים מהשיח יחסים הומוסקסואליים, טרנסקסואליים ולסביים. ייתכן כי ניתקל בהטרוסקסיזם גם ברמה הבינאישית. אפשר כי חברינו, חברותינו ובני משפחתנו סבורים כי נגזרו עלינו חיים קשים ולא מלאים, ואינם מכירים בכך שאורחות חיינו מוגבלים על ידי החברה ולא ככורח המציאות.

טרנסופוביה

המושג טרנס ופוביה מתייחס לשנאה ולפחד מגברים ומנשים טרנסג'נדרים/ות וטרנסקסואליות/ים. גברים ונשים אשר אינם מתאימים/ות לשתי מערכות המגדר התחומות והמקובעות, מתקשים פעמים רבות למצוא את מקומם/ן בחברה ואף לתפקד ביומיום. תפיסות אלה באות לידי ביטוי בקושי למצוא בית-ספר, עבודה או אפילו להשתמש בשירותים ציבוריים מבלי לפחד מדחייה, מהטרדה או אפילו מאלימות.

"סעיף המין בתעודת הזהות יכול להיות בעייתי בכל מקום שבו התעודה הזו נדרשת. בנק, דואר, עבודות למיניהן, וגם דברים עם השם הקודם – תעודת בגרות, תעודת שחרור מהצבא, קורות חיים. התמודדות עם המשפחה, עם החברים, יש אנשים שמוצאים את עצמם לבד."

אפליה על בסיס מגדר היא פגיעה בזכויות האדם הבסיסיות. גברים ונשים טרנסג'נדרים/ות עלולים לחוות אלימות, חיים ברחוב ללא בית, אלימות משטרתית, קושי למצוא מקום עבודה ועוני. הם/הן מתקשים לקבל סיוע ציבורי גם ממרכזי סיוע לנפגעות ונפגעי אונס, משירותי רפואה דחופה וממקלטים לחסרי/ות בית. טרנסג'נדריות/ים ממוצא מזרחי או ממעמד נמוך עלולים/ות להיתקל גם בגזענות ובאפליה על בסיס מעמד סוציו-אקונומי.

"אמא שלי תרפיסטית והיא יודעת עלי הכל לפני שאני יודע. היא שאלה אותי אם אני הולכת לעשות ניתוח לשינוי מין, ואני אמרתי לא. במהלך הזמן הסברתי לה קצת והתגובה הראשונית שלה לא הייתה כל כך טובה, כולל 'זה נגד הטבע' וכל מיני כאלה. היא אמרה לי לא לעשות את הדברים האלה ליד האחיות הקטנות, למשל לקשור את החזה, להסתפר קצר, ללבוש בגדים יותר גבריים. אז אמרתי שזה לא מקובל עלי ויצאתי מהבית. עברתי לגור עם אותו חבר בתל אביב ובאותה תקופה הייתי בצבא. גם שם נתנו לי חולצה של גברים ומכנסיים של נשים והסתובבתי ככה שבוע ורצו להעלות אותי למשפט. בתקופה הזאת בצבא חייתי בשני מגדרים, בצבא הייתי בלשון נקבה ובחוץ בלשון זכר. יצאתי מהצבא בעיקרון על קטע מצפוני, אבל ברגע שיצאתי מהצבא התחלתי בתהליך הפיזי, אז ברור לי שיש קשר בין השניים."

גברים ונשים טרנסג'נדרים/ות חווים לעתים אפליה גם בתוך הקהילה הקווירית. נשים טרנסיות לעתים מודרות מכניסה למקומות המיועדים ל"נשים בלבד", מכיוון שהן לא נתפסות כנשים "אמיתיות" או שהן נתפסות כמאיימות בשל גבריותן הביולוגית. גם מי שיצאו מהארון כלסביות ובשלב מאוחר יותר יצאו מהארון כטרנסים, מוקצות מקהילות פמיניסטיות ולסביות משום שהן נתפסות כגברים. עברם וניסיון החיים שלהם בקהילות אלה לא נלקח בחשבון. 

"בהתחלה היו קשיים. היו לסביות שלא הסכימו לדבר אלי בלשון זכר. ברגע שעושים את השינויים הפיזיים זה נגמר. אבל המקום של הביניים קשה. גם אני הייתי במקום של ביניים בהתחלה וגם לי היה קשה לדבר בלשון זכר בחזרה. גם לחלק מהחברים זה היה קשה. הייתה איזושהי תחושה אפילו אגרסיבית. שאנחנו בוגדים בנשים. בלסביות. הקשר שלי לזהות הלסבית ולקהילה הלסבית הוא קשר מורכב. מצד אחד אני לא מזדהה כלסבית או כאשה, לא לוקח חלק באירועים שהם לנשים בלבד או מיועדים ללסביות בלבד, מצד שני אני מגדיר את עצמי כקוויר ורוב החיים החברתיים והתרבותיים שלי נטועים בתוך תרבות קווירית-לכיוון-לסבית-פמיניסטית. פעם התבדחתי עם חברה על זה שאני מכיר את כל הבדיחות הפנימיות. חלק מהנשים שיצאתי/יוצא איתן הן מהקהילה הלסבית וזה גם מקום שהוא בעייתי לי, לפעמים זה מחייב אותי לצאת או להיות מוצא מהארון כדי שהזהות שלהן תישאר תקפה, וזה בדרך כלל לא מתאים לי. מצד שני גם כשאני בזוגיות עם אשה אני לא מרגיש שאני בזוגיות סטרייטית אלא יותר קווירית, וקשה לי לקבוע גבולות וכללים. כמובן שזה מורכב ויש כל מיני ניואנסים. כל מקרה לגופו, אני מניח".

חשוב לחשוף את האפליה והדיכוי הקיימים בכל אחת מהקהילות השונות כלפי כל הזהויות המיניות, הזהויות המגדריות וההעדפות המיניות. אלה מאיתנו שהם טרנסקסואליות/ים יכולות/ים לנצל את המעמד המיוחד שלנו על מנת לאתגר את החוקים ההטרוסקסיסטיים וההומופוביים. גם מי מאיתנו שלא מזדהות כטרנסג'נדריות/ים יכולות ללחום למען חינוך והבנה עמוקה ורחבה יותר של מגדר, מעבר לחשיבה ולראייה הבינארית. גם לקוויריות או לטרנסיות/ים שבינינו חשוב להילחם באפליה, לפעול למען שוויון זכויות ולשמור על עצמנו ועל בריאותנו.

[1] להרחבה על הדרכים השונות שבהן הטרוסקסואליות נכפית על נשים, ראו: ריץ', 2003: 73–103.

סגירת תפריט
דילוג לתוכן