כתבה המספרת את סיפורה של איינסלי, בת 9 מפורט קולינס קולורדו. אמה הבחינה בכך שהילדה החלה לצמח שיער ערווה ושיער שחי בגיל 6, היתה בין הגבוהות בכיתתה, ולקראת גיל 9 כבר פיתחה מתאר גוף נשי, מעט פצעי בגרות, ניצני שדיים והתנהגות הפכפכה טיפוסית למתבגר. מאחר שבבדיקות שגרתיות לא נמצא שום ממצא יוצא דופן, הרופאים הגדירו את מצבה כ "נורמלי". האם אומרת: "הייתי יושבת שם וחושבת: על מה אתה מדבר? מה נורמלי בילדה שמצמיחה שיער ערווה בגיל 6"?

משנואשה מהרפואה הקונבנציונלית פנתה לאפשרויות אחרות. איינסלי נטלה דיאינדולימתאן (DIM) תוסף שנועד לאיזון הורמוני הגוף. היא גם ייסדה בלוג בשם: Girl Revolution”" שנועד לשנות את הדרך שבה הורים חושבים על גידול בנות ומיישמים זאת. היא פנתה לקינסיולוג (שיטה אלטרנטיבית לאיזון הגוף, שמשלבת מוטיבים מרפואת המזרח וידע מערבי)

לאחר בדיקה מקפת הוא טען שלהערכתו מקור הבעיה הוא הורמונלי, אולם אלה הורמונים מבחוץ (Xeno-Estrogens) בשילוב עם מתח, אינסולין ועודף סוכרים.

תופעת ההתבגרות המינית המוקדמת הסבה את תשומת הלב של חוקרים בסוף שנות ה 80 של המאה הקודמת. רופאה במחלקת ילדים במרכז הרפואי באוניב' דיוק שמה לב למספרן העולה של בנות 8 ו 9 במחלקתה עם סימני התבגרות. הנתונים שהחלה לאסוף בנושא הבשילו לכדי מחקר שהקיף 17 אלף ילדות, שמסקנתו היתה שהגיל הממוצע להצמחת ניצני שדיים בקרב ילדות לבנות ושחורות בארה"ב הוא  9.96  ו 8.87   בהתאמה. "סינדרום לוליטה" עורר עניין ומהומה. השמנת יתר, מונות מעובדים ומוצרי פלסטיק הוגדרו "הנאשמים" האפשריים לתופעה. הממצאים, שבזמנו עוררו ביקורת על דרך איסופם, אוששו במחקרים מקיפים ב 2010.

העובדה שילדות מצמיחות ניצני שדיים בגיל הזה הוכחה. הויכוח הוא על משמעות הממצא. בגרות מינית אצל ילדות מתבטאת בשלשה תהליכים עוקבים: הצמחת שדיים, שיער עווה וקבלת מחזור חודשי, תהליכים שנמשכים כשנתיים. ההתבגרות המוקדמת  מתבטאת בצורה עקבית בכך שבעוד גיל הצמחת השדיים ירד באופן תלול מאז שנות ה 70, ממוצע הגיל לקבלת מחזור נשאר כמעט אותו דבר. היינו: התהליך מתחיל מוקדם, אבל מסתיים כמעט באותו גיל כפי שהיה. חוקרים חלוקים על הסיבות לכך.

כיום מטשטש הגבול בין תופעות שהן על רקע בעיות אנדוקרינולוגיות שניתנות לאיבחון ובין המצאותן של ילדות בקצה "הנורמלי" של גילאי ההתבגרות המינית. זה ויכוח על מהו "נורמלי" ומהו "לא נורמלי".

אחד הכלים הדיאגנוסטיים העיקריים לקביעת גיל הן עצמות כף היד בשיקוף רנטגן. אחת המסקנות שכלי זה משקף  היא שגיל התבגרות מוקדם גורם גם לסיום מוקדם של תהליך הגדילה, מה שניתן לראות היטב בתמונת עצמות כף היד. היינו, לילדה שמקבלת מחזור חודשי מוקדם גם תהליך הגדילה מתקצר (זה עלול להתבטא גם בסיכון מוגבר לסרטן השד, אם כי חוקרים עדיין אינם יודעים מהו גורם הסיכון בתהליך המוקדם: יותר שנים של חשיפה לאסטרוגן, מספר גבוה יותר של מחזורים או סיבות אחרות). לבנות צעירות מאד אפשר לשקול מתן טיפול הורמונלי. הוא לא נטול סיכונים. יש תופעות לוואי, כמו הגברת הסיכון לאוסטיאופורוזיס בגיל מבוגר  ועוד, אבל הוא שקול כנגד תופעות ההתבגרות המוקדמת. שונה הדבר אצל בנות 9: יש בעיה אתית בהגדרתן כ"לא נורמליות", ומתן טיפול הורמונלי לעצירת התהליך. כאן נכנס הויכוח האם "לנרמל" את התופעה. יש מטפלים שבמקרים כאלה יפרשו בפני המשפחה עובדות סטטיסטיות שיאשרו להם שזו תופעה רווחת ונורמלית, שיש להסתגל אליה, במקום לנסות ולעצור אותה. ללמוד לחיות עם התבגרות מוקדמת פירושה לצייד את הילדה בציוד מתאים אך בעיקר, לשדר לה מסר שהיא "אמנם נראית בת 12, אבל זה בסדר להתנהג כבת 9 ".

מדוע, אם כן, כל כך הרבה בנות ללא בעיות רפואיות מתבגרות מוקדם? אין יודעים בודאות, אבל יש כמה גורמים. השמנת יתר הוא גורם ראשון במעלה, ויש מחקרים שקושרים את מסת הגוף להתבגרות,, כבר מגיל מאד צעיר אפילו עד 9 חדשים. אצל בנות בעלות מסת גוף גבוהה יש כמות גדולה של ההורמון לפטין, העשוי להוביל להתבגרות מוקדמת , שמגבירה ייצור אסטרוגן, שבתורו מייצר עמידות גוברת לאינסולין, מה שגורם ליצירה מוגברת עוד יותר של רקמת שומן וחוזר חלילה. מעגל שמזין את עצמו ומזרז את ההתבגרות הפיזית. בנוסף, מחקרים הראו את מעורבותם של כימיקלים סביבתיים בתהליך, ובעיקר מה שקרוי קסנו אסטרוגנים, "חקייני אסטרוגן", תרכובות שמתנהגות כסטרואידים. בהינתן העובדה שמחקרים כאלה אינם יכולים להיעשות על ילדים, יש להסתמך על תוצאות ניסויים בבע"ח או על "ניסויים טבעיים", כמו זה שאירע במדינת מישיגן בשנות השבעים, כאשר בנות לאימהות שניזונו מבשרן ומחלבן של פרות שהוזנו בטעות בגרעינים עם רמה גבוהה של  חקייני אסטרוגן, קיבלו מחזור בגילאים נמוכים משמעותית מחברותיהן. חשש קיים גם מביספינול A, שיש הטוענים  שאף הוא חקיין של אסטרוגן, המופץ אל תוך הסביבה בכמויות העצומות של פסולת מוצרי הפלסטיק. מרכיב נוסף, לדעתם של חוקרים, הוא מתח, והוא מופיע יותר ויותר עם השינויים של מערכות משפחתיות. מחקרים העלו ממצאים של ירידה בגיל ההתבגרות אצל בנות צעירות שהוריהן התגרשו, או שאחד ההורים אינו מתפקד (בגלל התמכרויות) או אלים. בעיות חברתיות הוא גורם, אך גם תוצאה, של התבגרות מינית מוקדמת. הפער בין ההתבגרות הפיזית לזו הנפשית מוליד שלל של בעיות אישיות וחברתיות: דימוי עצמי נמוך, התמכרויות, ריבוי פרטנרים מיניים, דיכאון  וכיו"ב.

דאגתם של הורים רבים נובעת מהעובדה, שכל מאמציהם בתחום הבית: להגביר את הפעילות הספורטיבית של בנותיהם, לסלק מזון או מוצרים בעלי פוטנציאל מזיק, לנהל דיאטות מיוחדות וכדומה, הם בבחינת מלחמה בטחנות רוח. מה גם שהסיבות לתופעה עדיין כל כך לא ברורות, ויש ויכוח עז בין חוקרים. בינתיים, רופאים ממליצים להוריהן של מתבגרות צעירות להתרכז בבריאותן הנפשית והפיזית ופחות בנסיונות לעצור את התהליך. מבחינה זו להגדרת "הנורמלי החדש"  יש חשיבות נפשית רבה. על הורים לדאוג לפעילותן הספורטיבית ולמשקלן, לנהוג בהן כמו בנות ה 8 או ה 9 שהן, לשים לב להתנהגויות לא נורמטיביות ולהילחם בהשפעות הסביבתיות ובהדגשת המיניות (כמו פירסומות שמוכרות ביקיני או חזיות פוש אפ לבנות 7). כאשר ילדה גדלה בסביבה משפחתית תומכת ומכוונת, גדילה מוקדמת של שדיים יכולה להיות פשוט גדילה מוקדמת של שדיים: תופעה לא ברורה, לא לחלוטין מובנת, אבל לא בהכרח ביטוי של מה שאנו רואים כפחדים הגרועים ביותר עבור בנותינו.

N.Y Times  מרץ 2012

נורית דוד, טכניקה מעורבת
סגירת תפריט
דילוג לתוכן