שלב ראשון – הרחבה של צוואר הרחם. ההרחבה של צוואר הרחם נעשית על-ידי מקלוני מתכת בקוטר עולה. הליך זה נמשך דקות מעטות ובמהלכו סופגים המקלות לחות ומתרחבים במהלך מספר שעות ובתוך כך גורמים להרחבת צוואר הרחם. יתכן שתרגישי לחץ או התכווצויות בזמן שצוואר הרחם מתרחב. אפשרות נוספת להרחבת צוואר הרחם לפני הפעולה הניתוחית היא באמצעות כדורים הניתנים כ-3-4 שעות לפני הגרידה, וניתן לקחתם דרך הפה או דרך הנרתיק. תרופה זו (מיזופרוסטול, ציטוטק) גורמת להתרככות הצוואר ופתיחתו ויש לה תופעות לוואי נדירות הכוללות התכווצויות, בחילות, שלשול קל או חום.

אם מדובר בהיריון מתקדם יותר, ישנה אפשרות לבצע הרחבה מוקדמת של צוואר הרחם על-ידי מקלונים זעירים הקרויים "למינריה" ומופקים מאצת ים. המקלונים מוחדרים לצוואר הרחם מספר שעות או יום טרם ביצוע הפעולה על-ידי רופא/ת הנשים במרפאה. הלמינריה סופחת נוזלים שנמצאים בסביבת צוואר הרחם ומתרחבת בדומה לספוג. ההתרחבות האיטית של הלמינריה מרחיבה את צוואר הרחם ללא כאבים ובאופן הדרגתי. כך אפשר להימנע מהרחבת צוואר הרחם בזמן הפעולה, שעלולה להיות קשה, ולעיתים רחוקות עלולה לפגוע בכושרו של צוואר הרחם לשאת היריון בעתיד.

שלב שני – שאיבת תוכן ההיריון. לאחר הרחבת צוואר הרחם מתבצעת שאיבה של תוכן ההיריון על-ידי צינור פלסטיק המוחדר לרחם בקוטר המותאם לגיל ההיריון ונכנס פנימה בין 5 ל-12 מילימטרים. בקצה הצינור ישנו מכשיר ואקום חשמלי או ידני. הפעולה אינה ארוכה ומורכבותה תלויה בעיקר בגיל ההיריון. לעיתים יש צורך להיעזר במכשור נוסף להוצאת חלקי היריון מתוך הרחם.

שלב שלישי – גרידה. בסיומה של הפעולה נעשית בקרה של ניקיון חלל הרחם וגרידה עדינה של הרירית בעזרת מגרדת, שהיא מוט מתכת קטן שקצהו מעוגל. הגרידה נעשית בדרך כלל ללא עזרת מכשירי הדמיה אך בשבועות היריון מתקדמים ובמקרים מורכבים מקובל להשתמש במכשיר אולטרה-סאונד תוך כדי הפעולה.

ההליך כולו נעשה כאמור תחת הרדמה ואינו כרוך בכאב. בסיום התהליך ייתכנו כאבי בטן קלים בדומה לכאב שנשים רבות חוות בזמן הווסת. הכאבים נמשכים בדרך כלל כיומיים שלושה.

דגנית ברסט, צילום

הסיבוכים השכיחים בתהליך זה הם קלים וניתנים לריפוי וכוללים בעיקר זיהום של הרחם והיוותרות של שאריות תוכן הריוני ברחם. בחלק מהמרכזים הרפואיים ניתנת לפני הפעולה או במהלכה אנטיביוטיקה דרך הפה או בעירוי, כדי למנוע את זיהום אפשרי.

סיבוכים קשים יותר כוללים זיהום ברחם הדורש אשפוז ממושך, דימום חזק, קרע בצוואר הרחם או ניקוב של הרחם ופגיעה באברי בטן אחרים. סיבוכים כאלה דורשים לעיתים התערבות ניתוחית נוספת. שיעור התמותה מריקון רחם כירורגי משתנה לפי גיל ההיריון בעת ביצוע הפעולה ונע בין 0.1 ל-100,000 נשים עד שבוע 8 ל7.2 ל-100,000 בשבוע 21 ומעלה.

פגיעה בפוריות העתידית היא נדירה ביותר ובריקון הרחם בשליש הראשון להיריון מקובל לומר שאין עליה בסיכון לפגיעה כזאת.

סגירת תפריט
דילוג לתוכן