מלחמה היא מצב של לחץ קיצוני וכל אחת מאיתנו מגיבה אליה בצורה שונה, גם בהקשרים של מיניות ורצון באינטימיות, מגע ויחסי מין. מצבי מתח משתחררים בגוף חומרים שונים, כמו אדרנלין אשר מעלה את רמות הטסטוסטרון המגביר עוררות מינית, וכמו קורטיזול אשר מדכא חשק מיני. אצל חלקנו המיניות נדחקת הצידה, בעוד אצל חלקנו המיניות יכולה דווקא להתעורר ולהוות גורם משמח, מקרב ומרגיע. ייתכן גם שמיניות ואינטימיות אף יגבירו את תחושת הביטחון שלנו ויעוררו תחושת חיים והמשכיות. מעבר לזאת – לא בהכרח תהיה עקביות. ייתכן שיום אחד נרגיש מלאות בחשק לאינטימיות ומגע, ויום אחרי נרגיש חסרות חשק לחלוטין.
אל תרגישי אשמה אם את רוצה, אל תרגישי אשמה אם את לא רוצה, אל תרגישי אשמה אם יום אחד את רוצה ויום למחרת את לא רוצה. כל האפשרויות לגיטימיות. היי קשובה לגוף שלך ולמה שהוא צריך ורוצה.
מה קורה כאשר נוצרת חוסר סימטריה וישנם פערים ברצונות ובחשקים בין בני.ות זוג?
פערים בחשק מיני קורים בזוגיות (לא רק בעת מלחמה), ויכולים לעורר אצל חלקנו תחושת אשמה.
חלקנו יכולות לחוש אשמה על כך שאנו עסוקות במיניות בתקופה כזו יותר מבן.ת הזוג שלנו, וחלקנו יכולות לחוש אשמה דווקא כאשר לבן.ת הזוג שלנו חשק מיני גבוה יותר משלנו ואנו מתקשות להיענות לצרכיהן.ם.
חשוב שנזכור שלרוב היעדר חשק מיני אינו קשור לבן.ת הזוג שלנו, אלא למשהו פנימי שמתחולל בתוכנו (וכנ"ל גם במצב שלבן.ת הזוג יש פחות חשק מאיתנו).
פערים בחשק יכולים להעלות תחושות קשות נוספות מעבר לאשמה כמו תסכול, חוסר ביטחון וכעס, ויכולים להכניס מתיחות וקושי גדול לתוך מערכת זוגית. המפתח להתמודדות עם הקשיים הללו הוא תקשורת. תקשורת זוגית פתוחה וכנה חשובה תמיד, ובמיוחד כשיש תחושה של פערים בחשק מיני. דיבור כנה על חשק או העדרו יכול להרגיש מביך, חשוף ופגיע, אך הוא חשוב ואף הכרחי ליצירת הבנה הדדית וליצירת מרחב זוגי בטוח.
