מדי שנה מצטרפות אלפי נשים למעגל קורבנות הפשע. מרגע שנעברה עבירה חמורה כנגדנו, אנו והקרובים לנו צפויות וצפויים לשאת את חותם הפגיעה למשך שארית ימי חיינו. רוב הנפגעות אינן פונות כלל להליך המשפטי, אולם כאן אתייחס לקשיים העומדים בפני מי שכן בחרו להתלונן.

הסבל, כמו גם ההליכים המשפטיים, לא נגמרים עם מציאת חשוד בביצוע העבירה והעמדתו לדין. השלב הראשון הוא לרוב הליך פלילי מתיש שבו אנו עלולות למצוא את עצמנו חסרות שליטה ומעמד. לעתים לא שואלים לדעתנו ולעתים קרובות מדי אף לא מיידעים אותנו בדבר.

אף שהנפגעת אינה צד להליך, עדיין מוקנות לה זכויות חשובות. מרביתן משפרות את ההליך הפלילי אך לא מעניקות לה אמצעים להשפיע עליו. כמו כן, הזכויות תלויות בטיב העבירה: ככל שהעבירה חמורה יותר – כך מתרחבות זכויות הנפגעות.

הזכות למידע על המתרחש בהליך היא הבסיסית ביותר. אולם כדי לקבל את המידע עלינו להביע את רצוננו להיות מיודעות. אם אנו רוצות לדעת האם הועמד חשוד לדין, האם הוא במעצר, מתי מתקיימים דיונים או אם ברצוננו לראות כתב אישום – אנו יכולות לקבל פרטים אלה מכוח החוק. החוק מקנה גם זכויות ליידוע לאחר סיום הדיון הפלילי. לדוגמה, הזכות לדעת אם הפוגע יוצא לחופשות או מגיש בקשה לשחרור מוקדם מהכלא והזכות להביע דעה בעניין.

זכות חשובה במיוחד היא להיות מיודעת בעניין הסדר טיעון והזכות להביע עמדה על ההסדר המתגבש. הפרקליטות יכולה אמנם להחליט על הסדר מטעמה, אך ייתכן שנוכל לבקש דברים שחשובים לנו במסגרת ההסדר, דוגמת פיצויים הנהוגים כיום בעבירות רבות בהליך הפלילי.

זכויותינו הבסיסיות דורשות לא רק כוח נפשי להתמודדות ארוכת טווח אלא גם ידע משפטי שאין למרביתנו. מדינת ישראל עדיין אינה מספקת לנו, קורבנות אונס ותקיפה מינית, שירותי ייצוג משפטי עצמאי. קשיים אלה מביאים רבות מאיתנו לחוש שאנו עוברות "פגיעה שנייה" מידי מערכת המשפט עצמה, שמאכזבת אותנו, זונחת אותנו לנפשנו ומזלזלת בנו. ההכרה בכך הובילה, בעשור החולף, לעיגונן של זכויות מסוימות לנפגעות עבירה בהליך הפלילי.

בין הזכויות החשובות שלא מכוחו של החוק, אציין את הזכות להיאבק בבית-המשפט נגד חשיפת חומרי חקירה (למשל תיקים פסיכולוגיים). אציין גם את הזכות לבקש צווי איסור פרסום, הזכות לפיצויים בהליך הפלילי והזכות החשובה לבקש הרחקת עבריין מין ממקום מגוריו סמוך למועד שחרורו מבית הכלא, אם קיים חשש שהיתקלות בו תחמיר את מצבה הנפשי של הנפגעת.

התפיסה האידיאולוגית שעומדת מאחורי מרכז נגה, הקריה האקדמית אונו, המרכז הראשון בישראל לייצוג משפטי של נפגעי עבירות חמורות, היא שינוי מערך ההתייחסות של בתי-המשפט לפגיעות בזכויות יסוד ובאינטרסים אישיים של הנפגעות/ים. שמנו לעצמנו כמטרה מרכזית להגיע אל נפגעות העבירה כבר בשלבים המוקדמים, כדי שיהיה ניתן לעזור להן בפנייה אל הרשויות בכל שלב משלבי ההליך, לרבות ערעור, החלטה על סגירת תיק, משא ומתן בדבר הסדר טיעון וייצוג בשלב הטיעונים לעונש. כל זאת, כדי שהמערכת תוכל לשמוע את קולן של הנפגעות. כיום, אנו מגישות בשמן של נפגעות רבות בקשות להרחקת עברייני מין ממקום מושבם, מתנגדות לחשיפת חומרים אישיים של הנפגעות בהליכים הפליליים ומייצגות אותן בהליכים לקראת הסדרי טיעון על מנת שלא תינזקנה מהסדר שלא ישקף לחלוטין את מצבן או את דעתן.

זכויות חשובות מאוד שאינן מוקנות עדיין ועליהן אנו נלחמות הן הזכות לייצוג משפטי והזכות לפיצוי מהמדינה, פיצוי שיאפשר, למשל, טיפול נפשי, וכן, הזכות לסיעוד ולשיקום.

ד"ר דנה פוגץ', ראש מרכז נגה, הקריה האקדמית אונו

לקריאה נוספת, ר': בפרק "אלימות", בספר נשים לגופן, 2011. טל תמיר (עורכת). בן שמן: הוצאת מודן.

סגירת תפריט
דילוג לתוכן