נתונים וסוגיות למחשבה על נשים מבוגרות וקשישות

הידעת?

 "הצעיר הוא בעל עיניים טובות יותר, אך הזקן מיטיב לראות ממנו" (הנרייטה סולד)

נהוג כיום להבחין בין "הגיל השלישי" (גילאים 60-74), ל"גיל הרביעי" (גילאים 75-84) ול"קשישים" (גילאי 85 ומעלה). כל חלוקה, או הבחנה, בתוך הקבוצה הרחבה של "הזקנים" צריכה לכלול בתוכה את ההבנה שמדובר על אירוע שאיננו חד-פעמי אלא תהליך מתמשך לאורך מספר עשורים, הכולל שינויים גופניים, פסיכולוגיים, חברתיים ומשפחתיים בקרב נשים וגברים. מצ"ב מספר נתונים בהקשרים אלו:

1. ישראל היא מדינה צעירה יחסית ואחוז הקשישים מכלל האוכלוסייה בה (10.3%) הוא מהנמוכים במדינות המפותחות. ישראל ממוקמת בין קבוצת המדינות בהן תוחלת החיים היא מהגבוהות בעולם המערבי. תוחלת החיים הממוצעת של גברים בישראל (79.9 שנים) היא השלישית במדינות ה-OECD בעוד תוחלת החיים של נשים (83.6 שנים) עומדת על המקום ה- 11 (WHO, 2014). לאריכות ימים נילוות גם בעיות: מחלות כרוניות רבות יותר; תלות מוגברת בשירותים רפואיים; הזדקקות לטיפול סיעודי; צמצום המקורות הכלכליים; אובדן בן הזוג, קרובי משפחה וחברים; הפיכת הנשים לשקופות ולחסרות חשיבות חברתית ומכאן חיות בבדידות ובחרדות.

2. הגילנות (איג'יזם) באה לידי ביטוי בכל תחומי החיים, ומחקרים מראים כי היא מופנית כלפי נשים בעוצמה רבה יותר (Woodward, 2006). התפיסה החברתית הרווחת רואה בהזדקנות תהליך של איבוד ערך חברתי ואישי. א/נשים פוחדים מההזדקנות, המחשבה אודותיה נתפסת כמקרבת לסוף המר, החולה, החלש, התלוי בזולת.

3. הפרישה משוק העבודה – עלולה להיות מלווה במשבר, להביא לחוויה של ניתוק מהעולם החברתי ולתחושות של אובדן ערך עצמי, שעמום או ריקנות. יש הרואות את הפרישה כהזדמנות לפעילות התנדבותית, לפיתוח תחביבים ולפעולות מעשירות. עם זאת, מרבית הנשים אינן יכולות להרשות זאת לעצמן, מטעמים בריאותיים וכלכליים. נשים זקנות כקבוצה הן עניות יותר מגברים בני אותו גיל, מכיוון שבמהלך חייהן הרוויחו פחות מגברים. רק 26.4% מהנשים מעל גיל 60 מקבלות פנסיה מעבודה, לעומת 51.8% מהגברים. הבעיה מחריפה עוד בקרב נשים מהגרות, שרבות מהן הגיעו לישראל ללא חסכונות וחלקן לא צברו די ותק בעבודה בארץ.

4. דימוי גוף – הזהות הנשית בחברה המערבית קשורה בפרקטיקות שונות של טיפוח הגוף והמראה החיצוני. מוסכמה חברתית רווחת היא שהגיל הוא האויב מספר אחת של האישה ועליה "לנצח" אותו, עליה "לטפח" את עצמה משמע להיאבק בתהליכים הטבעיים באמצעים כירורגיים, קוסמטיים ואחרים – תעשייה שלמה של "אנטי איג'ינג". תפיסה זו מובילה גם לכך שנשים זקנות אינן נראות כלל בתקשורת, בפרסומות, בשלטי החוצות, בעיתונים וכאשר יש ייצוג שלהן הוא מייחס להן התנהגות מרושעת ומרירה או פאתטיות ומעוררות רחמים.

5. מיניותהסטריאוטיפים החברתיים מציגים נשים זקנות כנשים א-מיניות (מתי ראיתן לאחרונה בסרט זקנה מקיימת יחסי מין או חלילה מאוננת?). חשוב לזכור כי מיניות מהווה חלק מהרווחה שלנו ותורמת למיצוי הצרכים הפיזיים, החברתיים, הרגשיים והפסיכולוגיים וכי לפעילות מינית ארוכת שנים ומספקת יש יתרונות רבים: אורגזמה מפחיתה את הסיכוי ללקות בסרטן; הדימוי עצמי של נשים המקיימות פעילות מינית, עולה; אורגזמה לפני השינה מיטיבה את איכות השינה ועוד. עם העלייה רק לשליש מהנשים יש פרטנר מיני, וגם כשישנו רבות מתמודדות עם גברים שאינם מתפקדים מינית., חשוב לכן לזכור שמיניות איננה רק חדירה ושהמיניות אינה חייבת להיות תלויה בגורמים חיצוניים, אלא אפשרית גם לבד – באוננות.

6. תזונה – ככל שהתפריט מגוון יותר כך המצב התזונתי טוב יותר. תזונתן של זקנות מתאפיינת במחסור בויטמינים ומינרלים ולכן יש להקפיד על צריכה מגוונת מכל קבוצות המזון. גם תחושת הצמא יורדת עם הגיל, ולכן יש להקפיד לשתות שש עד שמונה כוסות ביום, אך חשוב להקפיד ולהימנע משתיית יתר. יש להקפיד שלא תתפתח תת תזונה שהיא נפוצה מאד בקרב קשישות, איבוד המשקל נובע בעיקר מירידה במסת הגוף הרזה (בפרט שרירים) וכך עולה הסיכון לשברים, זיהומים, פצעים קשי ריפוי וכן לעיכוב בהתאוששות ממחלות חריפות. חלק מהסיבות לחסרים תזונתיים האופייניים לגילאים אלו : מצב חברתי – אכילה היא חוויה חברתית, ומכאן שבדידות עלולה להביא לחוסר עניין באוכל; קניית מזון והכנתו – בעיות ניידות או בעיות כלכליות עלולות לגרום לקשיים רבים; "דיאטות" בריאות – דיאטות שאינן מותאמות לאוכלוסייה המבוגרת ועלולות לגרום לחוסרים תזונתיים; מצב בריאות הפה -  בעיות שיניים עלולות להגביל את צריכת המזון שינויים בחוש הטעם והריח – התקהות של חושי הטעם והריח, הפוגמים בהנאה מהאוכל, וכן  תרופות שונות הגורמות לשינוי בחוש הטעם, בעיכול ובספיגת המזון; ירידה בחילוף החומרים  ושינויים במערכת העיכול – מורידים את יעילות ספיגתם של ויטמינים ומינרלים שונים; מחלות כמו סכרת, יתר לחץ דם ודיכאון יכולות להוביל לשינוי בצריכה התזונתית.

7. פעילות גופנית – להפעלת הגוף יתרונות רבים, הן פיזיים והן נפשיים, היא משפרת את כוח השרירים, איזון העמידה, איזון לחץ הדם, מפחיתה תחושת תשישות כללית, משפרת את ההערכה העצמית ומפחיתה את הפחד מנפילות (בנטור, סיטמור וצ'חמיר, 2006). פעילות גופנית משפיעה באופן חיובי גם על תפקודים קוגניטיביים מסוימים. פעילויות גופניות מותאמות גיל הן למשל: הליכה, שחייה, ריקוד או טאי צ'י ותרגילים לחיזוק שרירי האגן. בנוסף, יש הסכמה רחבה על חשיבותה של פעילות קוגניטיבית אינטנסיבית לשמירה על כישורי החשיבה. משחקי מילים, תשבצים ומשחקי הרכבה. גירויי חשיבה אחרים כמו קריאה, פעילויות חברתיות או שיחה מעניינת, משפרים את יכולת הזיכרון.

מניעת נפילות היא הדרך הפשוטה ביותר למנוע שברים. יש דברים שנוכל לשנות בביתנו על מנת להפחית את הסכנה שניפול:

  • נרחיק שטיחונים ומכשולים דומים העלולים לגרום לנו למעוד.
  • נתקין מעקות באמבטיה ובמקומות נוספים כדי שנוכל להיאחז ולמנוע נפילה.
  • נימנע משימוש יתר בתרופות, שנמצא כאחד הגורמים העיקריים לנפילות.

8. מסמך "צוואה בחיים" (המכונה כיום "הוראות רפואיות מקדימות") הוא בעל משקל רב בבתי-המשפט. בשנים האחרונות מתחשבים בבקשתם של חולים/ות סופניים המסרבים להתחבר למכונות מאריכות חיים. במסמך ניתן לבקש שלא לחבר למכונות מאריכות חיים במקרה של מצב סופני או במצב של סבל קשה ומתמשך, שאינו ניתן לריפוי. מומלץ לחדש את ההוראות מדי חמש שנים ולגבות את ההוראות באמצעות צילום (על דיסק, די-וי-די, קלטת וידיאו וכדומה), שבו רואים את האשה קוראת את ההוראות בקול. במקרה של אשפוז, מומלץ לצרף את המסמך לתיק האשפוז.

9. רפואה המגדרית הובילה להבנה שבין נשים לגברים יש הבדלים גם פיזיולוגיים בכל מערכות הגוף, באחוזי החולות לעומת החולים, בסימפטומים ואף בצורך להתאים את דרכי הטיפול. נשים לוקות יותר במחלות ותסמונות רבות: סרטן השד; מחלות ותסמינים הקשורים לעצמות כמו אוסטיאופורוזיס ושבר עצמות הירך, דלקת המפרקים (Arthritis), סוכרת; יתר לחץ דם, (בעיות כרוניות במערכת העיכול; אי-שליטה בסוגרים; מחלות אוטואמיוניות; מיגרנות; עיוורון וליקויי ראייה אחרים ועוד. הדרך הטובה ביותר לשמור על בריאות העצמות היא לאכול מזון בריא ומאוזן, לקבל כמות מספקת של סידן ולעסוק בפעילות גופנית המותאמת ליכולותינו האישיות.

10. חברויות וקשרים משפחתיים עשויים לספק שלושה סוגי תמיכה עיקריים: תמיכה רגשית, תחושה שהן אהובות, מוערכות וחשובות ויכולות להישען על אחרים במידת הצורך; קבלת מידע וייעוץ, למשל בנוגע לזכויות או למצב בריאותי; ועזרה מעשית כמו עזרה בקניות, סיוע כספי או ביצוע מטלות שונות. לשם כך, עליהן להתגבר על הדחף להסתדר "לבד", ולאפשר לקבל עזרה, ולא רק לתת אותה.

התמיכה עשויה להעלות את מידת הבטחון האישי ותחושת הרווחה הכללית. תחזוק הקשרים החברתיים יכול להיעשות בדרכים מגוונות: נשים יכולות להיפגש עם חברות/ים, שכנות/ים וקרובות/ים; הטלפון והאינטרנט יכולים לעזור להתגבר על מכשולים של מרחק גיאוגרפי, לטפח יחסים עם חברות וחברים ישנים או עם בנות/בני משפחה שהתרחקו וכן להושיט יד לחברות/ים חדשים (כמו אתר מוטקה); ניתן להשתתף בפעילויות מאורגנות, כמו חוגים או טיולים, או להתנדב בארגונים שונים. העיסוק בפעילויות פנאי מפחית את תחושת הבדידות ומייצר קשר עם א/נשים חדשים. לעולם לא מאוחר מדי ליצור קשרים תומכים, להקים קבוצת תמיכה, או להצטרף לקבוצה קיימת.

טיפים להורים המבוגרים שיכולים לעזור בעת ביקור אצל רופא/ה

  • נכין בבית, מראש, רשימה של כל שאלותינו. כך לא נשכח דבר כאשר נשב מול הרופא/ה.
  • נבקש מחבר/ה או מבן/ת משפחה שיתלוו אלינו לביקור. נוכחות א/נשים קרובים לצדנו מעלה את הביטחון העצמי ומקלה עלינו לשאול שאלות, לדרוש את המגיע לנו ולעמוד על זכויותינו.
  • כדי להקל עלינו לזכור את דברי הרופא/ה, נרשום הערות בעת הביקור או נקליט את השיחה בעזרת רשמקול. נוכל לבקש ממי שהתלווה אלינו לרשום את ההערות במקומנו. נוכל גם לבקש מהרופא/ה לסכם את עיקרי הדברים בכתב בעבורנו.
  •  נביא עמנו רשימה של כל התרופות שאנחנו לוקחות (הן תרופות מרשם והן תרופות ללא מרשם) ותוספי תזונה.
  • לאחר הביקור, כאשר נקבל בבית המרקחת את התרופות שנרשמו לנו, נעדכן את הרוקח/ת בכל התרופות שאנחנו לוקחות. הרופא/ה והרוקח/ת יכולים לסייע לנו לעקוב אחר נטילת התרופות ולשים לב לתגובות בין-תרופתיות.

קריאה נוספת מרחבי הרשת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>