אני זוכרת שבגיל 11 עברתי ניתוח מאד כואב פיזית ורגשית. הניתוח השאיר אצלי צלקות שיכולתי להתבונן בהן במשך חודשים. אף אחד לא סיפר לי מה בדיוק נעשה בין רגליי, אבל אני זוכרת שהחלק הקטן שהיה לי בין הרגלים ובלט מאיבר המין שלי לא היה קיים יותר. שלוש שנים לאחר הניתוח אני זוכרת שאמי הושיבה אותי וסיפרה לי שאני לא אקבל מחזור כמו שאר אחיותיי. למען האמת משהו בלבי ידע את השוני, הרי רק אני נלקחתי לאותו בית חולים פעם בחודש, איפה שהתפשטתי מול רופאים זרים שנגעו באיברי האינטימיים. אמי סיכמה שאני לא אתחתן ולא אוליד ילדים.
תחושת השוני והניכור לגוף שלי ליוותה אותי. לא ידעתי לתאר מה היה השוני, אך ידעתי שמשהו לא בסדר איתי, הרי כל העולם סביבי לחש את זה ואני, שפיתחתי אוזניים בכל גופי, שמעתי שרידי שיחות פה ושם.
בגיל 18 מצאתי בין המסמכים הרפואיים בבית הורי סיכום הניתוח שלי. ניסיתי להבין את כתב החרטומים של הרופאים ללא הצלחה, וגם כשהצלחתי לקרוא לא הבנתי מה כתוב. הרי באותו זמן עוד לא היה אינטרנט והגישה למידע עוד לא הייתה זמינה. כך טלטלו אותי החיים עם גופי שלא הכרתי ולא ממש הבנתי מה הוא ומי הוא.
בגיל 27 ביקשתי העתק מהתיק הרפואי העבה שלי. התיישבתי איתו והתחלתי לקרוא, לחפש חומר באינטרנט. המידע שזרם היה רב ופרוש ממולי, אין יותר סוד וסודיות. התחושה הייתה של שחרור, אך החומר הזה גם הכביד עלי את המסע. ואני הייתי זקוקה לעזרה. הבנתי שאני נולדתי כאינטרסקס עם מצב שנקרא 5 אלפא רדוקטז. זהו מצב שבו האנדרוגנים בגוף שלי לא היו פעילים דיים בשביל ליצור בן, וכך איברי המין החיצוניים שלי התפתחו כנשיים, עם דגדגן מוגדל שהיה אמור להיות פין. ובמקום לפתח שחלות היו לי אשכים פנימיים. הבנתי אז שבניתוח מה שעשו הרופאים זו החלטה לתקן אותי מבפנים ומבחוץ ולהפוך אותי לילדה. הסכינים שלהם כרתו את האשכים שלי וביתרו את הדגדגן המוגדל שלי. כמובן שאף אחד לא היה מוכן לדבר איתי על מה שנעשה לגופי. משפחתי חיה בבושה ובפחד והרופאים לא הציעו עזרה נפשית, לי, או להם.
גילוי נוסף היה שאני בעצם נושאת כרומוזומים זכריים,XY . עובדה זו שיתקה אותי במשך חודשיים. השאלות שהדהדו לי בראש היו אם אני זכר מבחינה כרומוזומלית, ויש לי שני אשכים פנימיים ודגדגן מוגדל, אז על סמך מה הייתה ההחלטה לוותר על כל כך הרבה ולהשאיר אותי עם כל כך מעט. מה שגרם לי לכמעט טירוף, הייתה המחשבה על איך אני לא ידעתי על משהו כל כך משמעותי. איך ובאיזו זכות מחזיקים באינפורמציה כל כך חשובה לחיים שלי, ועוד איך מחליטים לבתר חלקים מגופי ללא התייעצות איתי בגיל המתאים. הצלקות הרגשיות עדיין נשארו וכנראה יישארו. עם גופי, שעכשיו אני מכירה, קל לי יותר, אך הדרך עדיין ארוכה. מתוך הכאב שלי הקמתי את קבוצת התמיכה הראשונה לתמיכה בא/נשים שנולדו כאינטרסקס. הקבוצה נותנת תמיכה טלפונית למשפחות, לאנשי מקצוע, וכמובן מארגנת מפגשים לאנשים שנולדו כאינטרסקס. כולנו בקבוצה מסכימים שהזכות הראשונה שלנו היא לדעת את כל האינפורמציה הקשורה בגופנו. באשר לנושאים אחרים הקשורים בניתוחים, בטיפול ההורמונלי ובנושא הפוריות אנחנו מקיימים דיונים בינינו וכן עם הקהילה הרפואית.
