תהליך הכתיבה
שני הספרים, בעברית "נשים לגופן" ובערבית "المرأة وكيانها" יצאו לאור בשנת 2011. הספר בערבית יצא בהוצאה עצמית וניתן להוריד אותו כלינק, באתר שלנו בערבית. את הספר בעברית שיצא בהוצאת מודן, ניתן למצוא בחנויות ברחבי הארץ, וכן לרכוש עותקים למתנדבות בהנחה על ידי פניה ישירה אלינו: dana@wtb.org.il.
הכתיבה נמשכה שש שנים והיו שותפות בה 350 נשים מרחבי הארץ וזאת בניצוחן של: יו"ר ועדת הספר: מיכל לסטר; המנכ"לית, דנה וינברג; והעורכת הראשית, טל תמיר ועם השותפות המרכזיות שהיוו את חברות ועדת העריכה של הספר כולו: מיטל שרון, טל ויינטראוב, דפנה לב ואינס אליאס.
בספר 26 פרקים המקיפים את מעגל החיים שלנו, מנערות ועד זיקנה וכוללים דגשים שונים של גוף, בריאות ומיניות של נערות ונשים, כוללים עדויות מהשטח, נשים שכתבו על עצמן, התראיינו וגם עצות של נשות מקצוע מתחומים מגוונים.
כתיבת הספר נשים לגופן" שואבת השראה מהספר האמריקני "Our Bodies, Ourselves" והיא בבחינת ספר אחות, שעבר התאמה תרבותית נרחבת לאוכלוסיית הנשים החיות בישראל וקוראות עברית. הספר הוא פרויקט פמיניסטי גלובלי. המהדורה נכתבה בשנות ה-70 העליזות ונחשבה למהפכנית ביותר. קבוצה של נשים אמריקאיות מבוסטון שחשו בהיעדר ידע בנושאי מיניות, פוריות ובריאות ניסו לאסוף את כל הנשים הגינקולוגיות והמיילדות באזור בוסטון ולשמוע מהן מה לדעתן חסר. עד מהרה התברר כי מעט מאוד נשים עוסקות בנושא ורבות מאלו העוסקות בו לא רצו לשתף פעולה, אלא שמרו על ארשת "מקצועית" בלבד. נשות בוסטון החליטו על כן לאסוף חומרים ורשמים בעצמן. הן הקימו עמותה וראיינו נשים מדיסציפלינות שונות, גילאים ומוצא אתני מגוונים. פרויקט איסוף זה היווה את הבסיס לספר האמריקאי הראשון. מאז יוצאת מהדורה מעודכנת של הספר אחת ל-5 שנים בארה"ב ובלמעלה מ-20 מדינות בגרסאות שונות.
צילום: שי איגנץ
השאיפה שלנו היתה לסיים את העבודה על כל פרק ב-4-5 חודשים… טוב שיש שאיפות. העבודה על כל פרק נפתחה בחיפוש אחר העורכת המתאימה, אשה שהנושא בוער בעצמותיה, שיודעת ואוהבת לכתוב ולעבוד ביחד בצוות וכן להיות בעלת רעיונות וראש פתוח. עבודת העורכת היא חשובה ומתגמלת, אם כי מתישה לעיתים. המטרה בכל פרק היא לגרום לנשים לחשוב מחדש, על עצמן ועל גופן, ששאלות ותובנות ממנו ימשיכו להדהד הרבה לאחר הכתיבה והקריאה.
בעת פתיחת פרק כבר היו לרוב באמתחתנו מספר שמות של נשים שקראו/שמעו אלינו וביקשו להצטרף ולאחר שמצאנו את העורכת המתאימה גיבשנו קבוצה של מספר נשים, חלקן מומחיות לנושא, אחרות מתעניינות מכיוונים שונים. הכתיבה הקבוצתית אמורה לייצג התייחסויות וידע שונה, כך למשל בפרק של האוכל יש דיאטניות, נשים שמנות, נשים רזות, כאלו שלקו בהפרעות אכילה שונות על הרצף, שפית, כותבת ספרי בישול, סתם מישהי שהנושא קרוב לליבה וכו'. הבסיס לכל פרק הוא התרגום של הפרק האמריקני מהספר שהוא ההשראה לכל Our Bodies Ourselves (עוד על המתנדבות בספר). קודם למפגש קוראות כולן קריאה ביקורתית את הבסיס וחושבות אילו חלקים מתאימים או לא לישראל? איזה נקודות ייחודיות כדאי להעלות? איך ניתן לעזור לנשים בשלבים שונים ובצמתים? ועוד.
המפגש הראשון ייצר את המסגרת של הפרק ולכן תמיד היתה נוכחת בו נציגה מצוות העריכה הראשי בכדי לוודא שהפרק איננו נודד הרחק מרוח הספר. במהלך מפגש סיעור המוחות התגבשו המסגרת הכללית של הפרק וחברות הצוות צוותו, כל אחת לתחומי אחריותה. כל אחת מחברות הקבוצה חזרה לכתוב בביתה, ובנוסף פנינו לנשים חיצוניות בכדי שיכתבו קטעים נוספים, ספציפיים. במהלך החודשים הבאים שבה הקבוצה להיפגש על בסיס הצורך של חברותיה, עבודה רבה נעשית במייל והעורכת של הפרק יצרה אינטגרציה בין קטעי המידע, לציטוטים ולקטעים האפורים (ר' מחוויותיה של עורכת פרק).
סוף סוף, החזון התרקם למציאות. הספר הגיע לשולחנה של ועדת העריכה ולאחר סיום העריכה הראשונית עובר הפרק לשתי קוראות חיצוניות שיוכלו להוסיף גם את נקודות מבטן. ושוב הפרק חוזר לועדת עריכה: זהו שלב הוספת מידע, שיבוץ קטעים נוספים, הערות והארות, בסיומו חוזר הפרק משופץ ומרגש לעורכת. צוות העריכה מאשרות/או לא את התיקונים האחרונים. וחוזר חלילה…
ועדת העריכה הראשית של הספר (ללא מיטל שרון) – צילום, שי איגניץ
כנהוג בחברה שלנו, שלושה עקרונות עיקריים עיצבו את עבודת העריכה שלנו
1. בהירות ונגישות: הספר נועד לנשים מכלל האוכלוסייה ולכן הכתיבה בהירה ונגישה, יש מדי פעם התייחסות לסטטיסטיקות ונתונים אך אין אזכורים אקדמאיים רבים.
2. ישראליות: הקונספט הוא התאמה תרבותית לחברה הישראלית ולכן מושם דגש גדול על סוגיה זו. כשמובאים נתונים בפרקים מדובר בעיקר על נתונים ישראליים, גם רבים מהקטעים האפורים מתארים חוויות/תופעות מפרספקטיבה ייחודית לחברה הדוברת עברית בישראל, כמו דימוי גוף של חיילות, או מצבן הבריאותי של נשים בישראל לעומת נשים באירופה.
3. כתיבה פמיניסטית: מה זה? זה יכול להגיד המון דברים, תלוי איזה פמיניסט/ית את/ה… אבל יש לנו כמה החלטות. האחת, רוב מכריע של הספר נכתב בלשון אנחנו (כלומר רבות-נקבה, מדברות). כולנו ביחד ברמות משתנות בקלחת הזו, ואם לא היום אז מחר (גם בפרקים קשים כמו אלימות). השתדלות שלא להיות שיפוטיות ועירבנו בין מקורות ידע לשם מחיקת ההיררכיה.
תהליך העבודה על הספר, היה פעמים רבות יותר מבולגן ובעיקר ארוך ממה שציפינו, אל נשכח שמדובר בצוות אדיר של נשים שעבדו על כל פרק, ובהתנדבות… אולם לדעתנו כל השתתפות בקבוצות כתיבה תרמה והשפיעה. גם אנחנו (ככותבות וכעורכות) לא ראינו את עצמנו כמי שמעצימות את הקוראות, אלא בעיקר את עצמנו, התעצמנו מתהליך החיפוש והמחשבה תוך שאנחנו לומדות וחושבות על סוגיות מושתקות הנוגעות לכולנו.
