תריסיות יתר (Hyperthyroidism)
תריסיות יתר הוא מצב בו רמת הורמון בלוטת התריס בגוף גבוהה מדי. מצב זה שכיח בקרב נשים פי חמישה יותר מאשר בקרב גברים. שכיחות תריסיות יתר עולה עם הגיל. עישון מגביר סיכון לתריסיות-יתר.
התסמינים האופייניים לתריסיות-יתר
התסמינים האופייניים הם דופק מהיר, ירידה במשקל, שלשול, תחושת עצבנות ואי שקט, הפרעות בשינה, עור חם, נטייה להזעת יתר, הפרעות במחזור החודשי ופגיעה בפוריות, תכיפות במתן שתן, ספיגת עצם מוגברת (בטווח הארוך עלולה לגרום לאוסטאופורוזיס). אצל גברים עשויה להופיע גניקומסטיה (צמיחה של רקמת שד נשית) וירידה בליבידו.
אבחון תריסיות-יתר
האבחון נעשה על ידי בדיקת דם לרמת הורמוני בלוטת התריס ורמת TSH. רמה גבוהה מדי של הורמוני בלוטת התריס, בנוכחות רמה נמוכה של TSH, מצביעה על ייצור מוגבר של הורמוני בלוטת התריס באופן מקומי בבלוטה. רמה תקינה או גבוהה של TSH, בנוכחות רמה גבוהה של הורמוני תריס, מרמזת כי מקור הבעיה הוא בבלוטת יותרת המוח.
מבחינים בין תריסיות-יתר הנובעת מפעילות מוגברת של בלוטת התריס לבין תריסיות-יתר הנובעת מהרס הבלוטה ושחרור פתאומי של ההורמונים האגורים בה. הבדיקה המאפשרת להבדיל בין שתי צורות אלה היא מיפוי בלוטת התריס בעזרת יוד מסומן רדיואקטיבית. הורמון בלוטת התריס מכיל יוד, ולכן היוד המסומן המוזרק לגוף יצטבר בבלוטה פעילה אך לא ייקלט על ידי בלוטה מתפרקת.
הגורמים לתריסיות יתר
מחלת גרייבס (פעילות יתר של בלוטת התריס)
מחלת גרייבס היא הסיבה השכיחה ביותר לפעילות יתר של בלוטת התריס. זוהי מחלת חיסון עצמי (אוטואימונית), שבה המערכת החיסונית מייצרת נוגדן, הנצמד לקולטנים מיוחדים על פני בלוטת התריס וגורם להפעלה מוגברת של הבלוטה. הפרעה זו שכיחה הרבה יותר בקרב נשים מאשר גברים (ביחס של כ-1:8). מחלה זו מכונה לעתים קרובות זפק רעלני מפושט, מאחר שהבלוטה כולה גדלה ומתרחבת. שכיחותה של מחלה זו גבוהה בעיקר בנות ה-30 וה-40 לחיים ויש לה כנראה מרכיב גנטי, אולם הסיבה להתפתחותה אינה ידועה. בנוסף לתסמינים האופייניים לתריסיות-יתר, במחלת גרייבס מופיעים גם בליטה ניכרת של העיניים (לעתים עד הפרעה בראייה), עיבוי העור בשוקי הרגליים והגדלה ניכרת של בלוטת התריס.
קשרית רעילה (Toxic adenoma)
זהו מצב שבו אזור מסוים של בלוטת התריס גדל ומתחיל להפריש כמות גדולה של הורמוני הבלוטה, ללא כל תגובה למערכות הוויסות של הגוף. את הקשרית אפשר לזהות בבבדיקת אולטרה- סאונד של הבלוטה או במיפוי בעזרת יוד רדיואקטיבי.
דלקת בלוטת התריס (Thyroiditis)
דלקת של בלוטת התריס יכולה להיגרם על ידי זיהום ויראלי או כחלק ממחלת חיסון עצמי. במקרה של מחלה זיהומית הסימנים הם כמו של כל מחלה ויראלית אחרת: חום, הרגשה כללית רעה ורגישות באזור הצוואר סביב הבלוטה. במקרים שבהם הדלקת נובעת ממחלת חיסון עצמי, לרוב אין תחושת כאב או תחושה של מחלה. גורמים נוספים לדלקת בלוטת התריס הם טיפול באמיודרון (פרוקור) או הקרנה לצוואר.
בין אם הדלקת היא ממקור ויראלי ובין אם ממחלת חיסון עצמי, מיפוי יוד לא יראה קליטה של יוד בבלוטה. עם היעלמות הדלקת, תיעלם גם תריסיות-היתר (אך לעתים עלול להתפתח מצב של תת-תריסיות).
הטיפול בתריסיות יתר
את הרעידות והדופק המהיר הנגרמים עקב עודף ההורמונים של בלוטת התריס אפשר לשפר בתוך כמה שעות על ידי תרופות מקבוצת חוסמי ביתא, שאינן מקטינות את כמות ההורמונים אך מאטות את קצב הלב ומקלות על חלק מהתסמינים.
תרופות לדיכוי בלוטת התריס מונעות את ייצור ההורמונים על ידי הבלוטה. כאשר נוטלים אותן באופן סדיר, תרופות אלה יעילות מאוד לאחר כמה שבועות. תופעות לוואי אפשריות של התרופות הן פריחה, גרד או חום, אך הן אינן שכיחות. לעתים נדירות, תרופות אלה עלולות לגרום לירידה בספירת תאי הדם הלבנים. אם אנו נוטלות תרופות לדיכוי בלוטת התריס עלינו לפנות לטיפול רפואי בכל מקרה של מחלת חום.
יוד רדיואקטיבי הוא הטיפול הקבוע השכיח ביותר. מאחר שיוד אינו מתרכז בתאים אחרים, קיימת חשיפה מאוד נמוכה לקרינה (או לתופעות לוואי אחרות) של שאר אזורי הגוף. אפשר ליטול יוד רדיואקטיבי דרך הפה, כך שאפשר ליטול אותו בבית. לרוב, טיפול זה מביא להחלמה כבר אחרי מנה אחת. תופעת הלוואי השכיחה היחידה של טיפול ביוד רדיואקטיבי היא תת-פעילות של בלוטת התריס.
טיפול שאינו תרופתי הוא ניתוח להסרת בלוטת התריס. הבחירה בניתוח זה נעשית כאשר אין יכולת או רצון לסבול את השפעת התרופות או להשתמש ביוד רדיואקטיבי. לרוב, הניתוח מחייב הרדמה כללית ואשפוז לילה. קיים סיכון קטן מאוד (1%) לפגיעה במבנים צוואריים הסמוכים לבלוטת התריס, לרבות העצב של בית הקול.
אם אנו סובלות מתת-פעילות של בלוטת התריס לאחר טיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס, אנו יכולות לטפל בה ביעילות בעזרת אלטרוקסין.
מחלות בלוטת התריס בהיריון
השינויים ההורמונליים בשליש הראשון של ההיריון גורמים לתופעה דמוית תריסיות-יתר קלה, החולפת עם הירידה ברמת HCG בסוף השליש הראשון. תופעה זו מקשה מעט על אבחון מחלות של בלוטת התריס בהיריון.
תריסיות-יתר בהיריון עלולה לגרום להפלה, לידה מוקדמת, משקל לידה נמוך, מות עובר ברחם, אי-ספיקת לב אצל האם או רעלת היריון.
תת-תריסיות בהיריון עלולה לגרום לרעלת היריון ויתר לחץ דם באם, היפרדות שליה, הפרעות בקצב הלב העוברי, לידה מוקדמת, משקל לידה נמוך, סיכון מוגבר לניתוח קיסרי, סכנה לפגיעה בהתפתחות השכלית של העובר ונטייה מוגברת לדימום לאחר הלידה.
לאור נתונים אלה, במהלך ההיריון חשוב מאוד להקפיד על איזון הורמוני בלוטת התריס באמצעות מעקב רפואי הדוק. איזון ההורמונים ימנע את הסיבוכים המתוארים לעיל ויאפשר לנו ללדת בבטחה תינוק/ת בריא/ה.
מחלת בלוטת התריס השכיחה ביותר בקרב נשים הרות היא מחלת גרייבס.
חשוב לציין שטיפול ביוד רדיואקטיבי אסור בהיריון (מחשש לפגיעה בבלוטת התריס של העובר). ניתוח הבלוטה בעת היריון טומן בחובו סכנה לאם ולעובר, ולכן מקובל לטפל במחלות של בלוטת התריס במהלך היריון באמצעות תרופות, תוך ניטור הדוק של האם והעובר.
