גוף צבאי בישראל הוא גוף של גבר. גוף גברי, בריא וחסון הוא התנאי הראשוני לשירות בתפקיד קרבי. זהו הגוף, המודל, שכלפיו מתעצבים דימויי הגוף של שאר החיילים והחיילות.
דימוי הגוף של חיילות איננו אחיד או יציב אלא משתנה על פי התפקיד של החיילת, הבסיס שהיא משרתת בו, הסביבה החברתית שלה, ומידת הקירבה או המרחק שלה מהחייל הקרבי. אי אפשר לאפיין את דימוי הגוף של החיילת, אלא יש לדבר על כך בלשון רבים: דימויי הגוף של חיילות, ואלה קשורים במידה רבה גם לתפקידים אותן מבצעות החיילות.
החיילות המשרתות בתפקידים "גבריים" או קרביים, כמדריכות חי"ר או לוחמות משמר הגבול (2.5% מהחיילות משרתות כלוחמות), מאמצות ומחקות את הפרקטיקות הגופניות של החייל הקרבי: הן לומדות ללכת כמוהו, להתלבש, לדבר ואף לחשוב כמוהו. "אני זוכרת בקורס מדריכות חי"ר… מלמדים אותך הליכה גברית, הליכה מהירה. כי בהתחלה המ"כ הולך הליכה כזאת, ואת רצה אחריו, כי את לא יכולה לעמוד בקצב הליכה כזה. עם הזמן את לומדת ללכת כמוהו ולהפסיק לרוץ." או כפי שהסבירה קצינת טירונים: "אם היית רואה אותי בצבא את לא היית מאמינה למה שאת רואה עכשיו, אין שום קשר. הייתי נראית כמו איזה בחור. כי אתה הולך עם מדי ב', אז זה מאד מגושם, אתה לא הולך עם מדים צמודים וחטובים לגוף ואתה עם נשק, ואתה כזה, אתה רולה [מגושם], קודם כל הדיבור יורד, אני לא אדבר אליו ככה [בקול רגיל], אני אדבר אליו ככה [משתמשת בקול נמוך]". אימוץ דימוי הגוף של הלוחם על ידי החיילות נוטע בהן תחושות אמביוולנטית: מחד, הן מפתחות דימוי גוף אקטיבי, המדגיש מסוגלות, רכישת יכולות וביטחון גופני. מאידך ובאותו זמן, נשאר גופן גוף של אשה
וככזה, משמש כעד תביעה נצחי נגד שילוב מלא של נשים בצבא.
בצידו השני של הרצף נמצאות חלק ניכר, לפחות שליש, מהחיילות, המשרתות בצבא בתפקידים בעלי אופי פקידותי. בתפקידים אלה החיילות, הסגורות ליד שולחן בין ארבעה קירות, מעבירות שעות ארוכות בחוסר מעש ושעמום קשה. באחד הראיונות סיפרה אחת המרואיינות, פקידה בצבא, מה היא הולכת לעשות כשייגמר הראיון. "כמו עכשיו… לשבת רגל על רגל ולחשוב איך להעביר את הזמן". פקידות רבות התייחסו לנוהג להחזיק אותן במשרד עד שהקצין משחרר אותן. "מה אני עושה עד 12:00 בלילה? אני משחקת "סוליטר" והוא מזמין את החברים שלו לשתות קפה בתחזוקה". דימוי הגוף של חיילות אלה מעוצב כהנגדה לחייל הקרבי: זהו גוף פסיבי, משמין וחסר תעסוקה. השעמום הגופני חובר אל השעמום הנפשי, הם מחזקים זה את זה, הערך העצמי הירוד מתחבר לדימוי גוף שלילי.
דימוי הגוף של החיילות מיוצר בנקודת מפגש בין המגדר –תפיסת הגוף הנשי בצבא – לבין התפקיד אותו ממלאת החיילת בצבא.
ד"ר אורנה ששון-לוי, 2011: מרצה במחלקה לסוציולוגיה ובתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן.
לקריאה נוספת, ראו הספר נשים לגופן, 2011. טל תמיר (עורכת). בן שמן: הוצאת מודן.
