בואו נחשוב רגע, כמה נשים וגברים עירומים "אמיתיים" אנו רואות בחיי היומיום שלנו? במידה שלא נספור את האנשים (בעיקר נשים) שאנו רואות בעירום חלקי או מלא בפרסומות, בעיתוני אופנה, בסרטים ובטלוויזיה, אנו רואות מעט מאוד גוף עירום "אמיתי".

התקשורת מייצרת "מציאות אידיאלית", אך הגוף הנשי המוצג בתקשורת איננו גוף "אמיתי": לעיתים קרובות מדובר על נערות צעירות מאוד, או נשים שעברו ניתוחים, השתלות, מתיחות, הרעבה ודיאטות, הן מאופרות בכבדות והתמונות מרוטשות בעזרת תוכנות מחשב. העיוות התודעתי שיוצרת החשיפה לתקשורת מציג את הנשים האמיתיות כחריגות אל מול הנשים שאנחנו רואות יומיום בתקשורת. מודל היופי הרצוי איננו טבעי, אפשרי ומצוי, והוא מתעלם מהיופי שבשונות בינינו.

אם נחשוב על זה מספרית הרי שבעיקר גברים, יהודים אשכנזים, שולטים בעולם התקשורת בישראל והם לרוב ההוגים, המממנים והמנהלים אותו. נשים משתלבות בתקשורת בעיקר מכיוון אחר, אם כאשר הן מוצגות לראווה על שערי עיתונים, בפרסום חוצות ובאינטרנט בפוזות מפתות ואם כשחקניות קולנוע וטלוויזיה. עדשת המצלמה מתמקדת בהן לרוב כאשר הן מוצגות כפסיביות, כנועות וחסרות ישע, או כמפתות ומדיחות לרוע.

תיאורית המבט מדגימה כיצד עדשת המצלמה משקפת תפיסה גברית: הגבר הוא הפעיל, המסתכל, זה שלמענו מעוצבת התמונה. לעומתו, האישה היא ההשתקפות הסבילה. האישה אומנם ממוקמת באופן פיזי במרכז התמונה, אך מבחינת מיקומה בהיררכיה היא נמצאת בשוליים. והגבר? מבטו מפיק מההתבוננות בה הנאה מינית, מציצנית, ההופכת אותה לאובייקט המוצג למענו ולשם שימושו. אנו כה מורגלות לראות את העולם באמצעות המבט הגברי הדומיננטי שקשה לנו להבחין בו. כוחה של התקשורת עלול לגרום גם לנו להפנים את דרך ההסתכלות הגברית על נשים, לבחון את עצמנו מבחוץ, כחפץ.

גוף האשה בראי החברה

מרבית היצירות התרבותיות מדגישות גם הן את היופי כערך החשוב ביותר לנשים ומקשרות בינו לבין תכונות "נשיות" חיוביות כעדינות ומתיקות. הבנים והגברים מוגדרים באמצעות דימויים שונים ומגוונים כגון: חזק כ"דוד גיבור", בעל היוזמה ש"יקים הגשר כמעשה אבות", השובב דוגמת "בני, בני ילד רע" או החכם כ"בחור דיגיטאלי בעולם אנלוגי".

כל אחת ואחת מאיתנו חווה את המסרים החברתיים הללו במציאות היומיומית שלה: המסרים בנוגע לחשיבותו של מראה חיצוני מושלם, מלווים לעיתים בהערות או בהשפלות מטרידות ברחוב, במקום העבודה, בבית או בבית הספר בנוגע למבנה האף, השדיים, הרגליים, הישבן או הגוף שלנו; לעיתים אנו מסתכלות על מסרים אלו בעין צינית, מבטלת, ויש ואנו מוחמאות מכך; אך לעיתים מסרים אלו מגיעים לכדי מעשים פולשניים כגון הטרדה מינית, התעללות וניצול; אחריתם יכולה להיות גם תקיפה מינית, אלימות ואונס, שרבות מאיתנו חוות במהלך חיינו.

בעולם המודרני אנו מוקפות ומוצפות בפרסומות, אם כפרסום גלוי או סמוי. מרביתנו חושבות שאנו מחוסנות מפני השפעת הפרסומות, וטעות זו היא אחת הסיבות לאפקטיביות הרבה של עולם הפרסום. שאלו את עצמכן האם גופים כלכליים היו משקיעים 70 אלף שקל לדקת שידור ב"פריים טיים" בערוץ השני, באם לא היו מכירים בהשפעתה של דקה זו? ההתמקדות של התקשורת והפרסום בקבוצה זו מדגישה את הקשר החברתי–מסחרי בין הצורך שלנו באישור חברתי לבין תחושת האושר הפרטית.

הדימוי "המושלם" שאנו פוגשות במדיה דוחק ומדיר בעקביות נשים עם מוגבלויות, נשים מבוגרות ונשים שמנות הנתפסות כחורגות מן הגוף "הנורמלי",. יתרה מכך: כאשר התקשורת מראה נשים נכות, שמנות או זקנות, הן אינן מוצגות כמיניות או מושכות, אלא מוצגות בעיקר בצורה סטריאוטיפית ולא כנשים "אמיתיות". כך, לדוגמה, מופיעות נשים עם מוגבלויות בתקשורת בתפקיד הקורבן חסר הישע הזקוק להגנה וסיוע, או כגיבורות סוחטות דמעות שניצחו את כל הקשיים. למעשה, לרבות מאיתנו, שלא חיות עם מוגבלות, כמעט ואין מידע על חייהן של נשים עם מוגבלויות; נשים שמנות מופיעות בתקשורת בעיקר באחד משלושה מצבים: בפרסומות המנסות לשכנע אותנו לקנות מזון כלשהו, כחלק מפרסומת של דיאטה מוצלחת (תמונות ה"לפני"), או כגיבורות משנה הנאבקות בקשיים רומנטיים שזימן עודף המשקל; נשים זקנות מופיעות לרוב בתפקידי האשה המבולבלת, הסנילית, המנדנדת, או בתפקיד המכשפה.

פעמים לא מעטות אנו שוקדות על "שיפור" המראה החיצוני שלנו בכדי למצוא חן בעיני גברים. החיים בחברה פטריארכאלית, בה לגברים יש את מרבית הכוח והשליטה ונשים נשפטות על פי המראה החיצוני שלהן וקשריהן עם גברים, הובילו אותנו לא פעם להתחרות זו בזו. נשים לומדות שכוחן המרכזי מתמקד במיניות וביופי.

היחס שלנו לגופנו מושפע רבות מחוויות העוברות עלינו במהלך החיים. נשים רבות חשות לא בטוחות בתוך גופן, תוך שהן מעתיקות אליו את החוויות השליליות כתגובה על פגיעה נפשית, פיזית, ו/או מינית שחוו. תגובה אחרת לפגיעה היא היאחזות בגוף, אמונה ש"גוף מושלם" יהפוך אותנו למוגנות מפני אפליה והתעללות ויסייע לנו להיות מאושרות, מוצלחות ונאהבות לעד. דרך אחרת להגיב לפגיעה היא תחושת ניכור מהגוף היכולה להתבטא בהזנחה, השמנה או רזון מופרזים, סמים או אלכוהול, או שימוש בולט וקיצוני במיניות.

נהוג לומר כי היופי האמיתי נמצא עמוק בפנים ואיננו קשור למשקל, גיל או צבע העור. אך  לא ניתן להתעלם מהיתרונות החברתיים של היופי. מחקרים הראו שנשים וגברים יפים נחשבים למושכים, חברותיים וחכמים יותר. האם אכן המראה עומד בדרכנו אל האושר? האם נשים שעברו ניתוחים פלאסטיים המוגדרים כמוצלחים תהיינה מאושרות יותר? מחקרים הוכיחו שלא בהכרח: א/נשים שמחים יותר הם א/נשים בעלי דימוי עצמי חיובי, הזוכים לתמיכה מהא/נשים המשמעותיים בחייהם.

לקריאה נוספת, ראו הספר נשים לגופן,2011 . טל תמיר (עורכת). בן שמן: הוצאת מודן.

סגירת תפריט
דילוג לתוכן