אובדן ילוד היא אחת מהחוויות הקשות שנשים יכולות לעבור במהלך החיים. פוסט זה מנסה לייצר סדר, ולו אנליטי, במה שעבר עלינו. תחילתו בהגדרות והמשכו בדרכי ההתמודדות האפשרויות בשלבים השונים של האובדן.

דגנית ברסט, צילום

 

עובר הוא יצור חי בראשית התהוותו, המתקיים ברחם, מרגע ההפריה ועד צאתו לאוויר העולם. עם צאתו לאוויר העולם הוא נקרא תינוק.

בטא הוא הורמון המיוצר על ידי השליה 14 יום לאחר ההפריה. קיום הורמון זה בדם מעיד על היריון. רמת הורמון זה בדם מכפילה עצמה כל יומיים שלושה בתקופה הראשונה של ההיריון. על כן, על פי רמת ההורמון ניתן להעריך (באופן לא מדויק) באיזה שבוע היריון נמצאת האשה. מעקה אחר רמת ההורמון הזה מאפשרת גם לעקוב ולדעת האם התפתחות ההיריון תקינה.

במקרה של הפסקת היריון, מתבצעת בדיקת בטא, שמטרתה לוודא כי רמת ההורמון ירדה (מתחת לערך 10), רמה המעידה כי לא נותרה שליה ברחם האשה.

הפסקת הריון, הפלה טבעית (הפלה ספונטנית) היא חוסר התפתחות תקין של שק ההיריון או הפסקת התפתחותו של עובר בשליש הראשון של ההיריון, עד השבוע ה-14.

הפלה טבעית היא הסיבוך הנפוץ ביותר בהיריון הגורם לאובדן היריון. כ-15% מהריונות ראשונים מסתיימים בהפלה טבעית. 2% מהנשים שחוו אובדן היריון תחוונה הפלות חוזרות.

הפלה נדחית או מאיימת – במצב זה קיים עובר ואף נצפה דופק בתחילת ההיריון, אך בשלב מוקדם של ההיריון שבוע 5-9  מתחילים דימומים  וישנה סכנה שהעובר יפסיק להתפתח ולא(אין) יהיה  לו דופק.

מקרים של אובדן היריון

אובדן היריון כימי – יש מקרים שבהם תוצאת רמת הורמון בטא מעידה על קיומו של היריון, אך בבדיקת אולטרה-סאונד מתגלה כי לא קיים שק היריון. זהו מצב של היריון כימי, הנגרם, בדרך כלל, עקב בעיות כרומוזומליות, ליקויים ברחם, זיהומים ורמות נמוכות של הורמונים.

היריונות מסוג זה נפסקים לפני שלב ההשרשה ברחם, ולפעמים דימום הווסת מגיע מבלי שנדע כלל שהיינו בהיריון.

Blighted ova שק הריון ללא עובר – במצב זה בדיקת הדם מראה כי קיים היריון, אבל בבדיקת האולטרה-סאונד נמצא שק ההיריון ריק. לפעמים השק ריק מכיוון שהבדיקה מתבצעת בשלב מוקדם מדי (שבוע 5-6) ובבדיקה הבאה נוכל לראות התפתחות של עובר אבל, אם בדיקת האולטרה-סאונד מתבצעת בשלב מאוחר יותר (שבוע 7-8) והשק עדיין ריק, מדובר בהיריון שלא מתפתח.

אובדן היריון כתוצאה מ:

היריון חוץ רחמי מתרחש כאשר הביצית המופרית מתחילה להתפתח מחוץ לרחם, בדרך כלל בחצוצרה. אחד מכל חמישה הריונות הוא היריון חוץ רחמי. מצב זה עלול להעמיד את האישה בסכנת חיים ומצריך הפסקת היריון מידית. אחד הסימנים שיכולים להעיד על היריון חוץ רחמי הוא רמות לא תקינות בטא, כלומר כשערכי הבטא כמעט ולא עולים או כשהם מאוד  גבוהים. ערכים כאלה משמשים נורת אזהרה ומחייבים בדיקה מעמיקה. נורת אזהרה אחרת היא כאבים עזים באזור החצוצרות.

היריון מולרי – היריון שבו אין עובר אלא רק התפתחות מואצת של השליה, ההופכת למעין גידול. שכיחותם של הריונות מולרים עולה עם גיל האשה. במקרה של היריון מולרי מוזרק לגוף האשה חומר האמור להמיס את הגידול. לאחר היריון מולרי לא מומלץ להיכנס להיריון נוסף במשך 6 חודשים עד שנה.

הריון מרובה עוברים בשנים האחרונות עלה בצורה משמעותית מספר הנשים ההרות הנושאות הריונות רב-עובריים. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא העובדה שנשים רבות יותר עוברות טיפולי פוריות (כמו הפריה חוץ-גופית או קבלת תרופות ממריצות ביוץ). טיפולים אלה מגדילים את הסיכויים להריונות מרובי עוברים.

הפסקת היריון

הפסקות היריון יזומות מתבצעות במקרים שבהם מתברר שלעובר אין דופק או שהוא סובל ממום או ממחלה קשה, ומחליטים להפסיק את ההיריון. במדינת ישראל הפסקת היריון (להבדיל מלידה שקטה) מתבצעת, בדרך כלל, עד שבוע 17 אך יש בתי חולים שמבצעים הפסקת היריון עד שבוע 23.

ההליך הצפוי: לאחר שהוחלט על הפסקת ההיריון, יש צורך בזימון ואישור של ועדה להפסקת היריון. אם ההיריון הוא בשבוע מתקדם יש צורך בוועדת-על הכוללת מומחים/ות. ברגע שמתקבל אישור מהוועדה יקבע בית החולים את מועד ההליך.

האפשרויות העומדות בפנינו

אובדן היריון טבעי: האפשרות הראשונה העומדת בפנינו היא לתת להיריון להסתיים לבד. מקרים אלה מתרחשים, בדרך כלל, בשבועות מוקדמים של ההיריון. יחד עם זאת, התהליך מצריך מעקב צמוד ביותר של רופא/ה מטפל/ת. לצערנו, תהליך טבעי זה לא תמיד אפשרי, מאחר שהגוף לא תמיד מזהה שהעובר אינו מתפתח או מגיב במהירות הדרושה. עלול להיווצר מצב קריטי, שבו יהיה צורך בהתערבות רפואית מהירה.

הפסקת היריון באמצעות תרופות: הפסקת היריון באמצעות תרופות ניתן לבצע עד השבוע ה-7 של ההיריון. במקצת מבתי החולים  מתרחש ההליך במסגרת מחלקת נשים ובאחרים – במסגרת אשפוז יום.

התהליך נעשה בשני שלבים: בשלב הראשון – בליעת כדורי מייפיג'ין והשגחה רפואית של שעתיים בבית החולים ושחרור הביתה. בשלב השני, לאחר 48 שעות – חזרה לבית החולים, בליעת כדורי צוטוטק והשגחה רפואית של 6  שעות. אם מופיעים סיבוכים, נתבקש להתאשפז לפרק זמן ארוך יותר. אם לא מתרחשים סיבוכים, נתבקש לחזור יומיים לאחר מכן, לסיום ההליך ולבדיקת מעקב.

גרידה: תהליך התערבות כירורגי של ניקוי החלק הפנימי של הרחם. במהלך הגרידה  מוציאים רקמה מחלל הרחם, באמצעות מכשיר דמוי כפית. תהליך הגרידה נמשך 20-30 דקות ונעשה בהרדמה מלאה. לאחר הגרידה יש לקחת אנטיביוטיקה למניעת זיהום אפשרי. יום לפני הגרידה מוחדרת למינריה (סוג של אצה הסופחת מים) לאזור צוואר הרחם, לצורך הרחבת המקום לפני הניתוח ההתערבות הכירורגית. הרחבת צוואר הרחם מראש מקטינה את הסכנה לפגיעה אפשרית בצוואר הרחם בעת ביצוע הגרידה.

לאחר ההפלה והגרידה עלול להופיע דימום, שיכול להימשך עד שבועיים, באופן רציף או לסירוגין. דימום הווסת צפוי להגיע  כ-4-8 שבועות מיום הגרידה. בעלות RH שלילי חייבות  לקבל, בתוך 72 שעות מההפלה, זריקה הנקראת אנטי די  המאפשרת הגנה מיצירת נוגדנים מסוכנים המגיעים  מדמו של העובר.

אובדן יילוד

לידה מוקדמת

לעתים, על אף שההיריון תקין לחלוטין, מתחילים צירים מוקדמים ללא סיבה רפואית, ואין אפשרות לעצור את הלידה. לרוב, כאשר מדובר בשבועות הראשונים של ההיריון, העובר נפטר בזמן הלידה או זמן קצר אחריה. אם מדובר בהיריון מתקדם יותר, לדוגמה בשבועות 23-24, פעמים רבות ניתן להציל את היילוד והוא יטופל בפגייה במסגרת טיפול נמרץ.

בישראל, לידה מוקדמת בשבועות המוקדמים של ההיריון מתרחשת בכארבעה מקרים לכל אלף לידות. ברוב המקרים של אובדן היריון מסוג זה ניתן לגלות את הסיבה שגרמה ללידה המוקדמת רק עם תום בדיקת הממצאים לאחר הלידה.

לידה שקטה

לידה שקטה היא לידה שבה העובר שנולד אינו חי. שמה של הלידה השקטה נובע מכך שבסופה לא נשמע בכי של תינוק/ת, המעיד על לידת חי. יש כמה סיבות היכולות להוביל למותו של העובר: סוכרת  הריון, לחץ דם גבוה, תאונה הקשורה לחבל הטבור, קרישיות יתר שלא התגלתה במהלך ההיריון וכן מומים או מחלות קשות אחרות. יחד עם זאת, הסיבה ליותר ממחצית המקרים של לידת עובר מת נשארת בלתי ידועה.

רוב בתי החולים ערוכים כיום ללידות שקטות והצוותים הודרכו כיצד לנהוג במצב רגיש מאוד זה. אם ידוע מראש שהעובר מת, ועדיין יש צורך בקיום תהליך לידה רגיל, ניתן ומומלץ להיעזר בדולות  המתמחות בלידות שקטות ועשויות לתמוך ולהקל על היולדת בזמן התהליך.

מוות בעריסה

תסמונת מוות בעריסה היא אחד הנעלמים הגדולים ברפואה. מוות בעריסה הוא מוות פתאומי ובלתי צפוי של תינוק עד גיל שנה. במרבית המקרים, גם לאחר בדיקה מעמיקה של מקום האירוע ובדיקת ההיסטוריה הרפואית של התינוק, לא נמצא כל ממצא היכול להסביר את המוות. בשנים האחרונות החלו לאתר גורמי סיכון, העלולים לגרום למוות בעריסה והם: משקל לידה נמוך, היריון מרובה עוברים, מעקב רפואי חסר בהיריון, גיל אם מתחת ל-20, חשיפה לעשן סיגריות, שינה על הבטן. כדי לנסות ולצמצם את הסיכון,ההמלצה הרפואית הרווחת כיום היא להשכיב את התינוקות על הצד, ולא על הבטן כפי שהיה נהוג בעבר, ורצוי על מזרון קשה. כמו כן, מומלץ שלא לחמם את החדר יתר על המידה ולא לעשן בבית.

מנהגי קבורה ואבלות של עובר מת עפ"י היהדות

בראייה היהודית הדתית, תינוק פג הנולד לפני תום ימי ההיריון שייך לקטגוריה אחרת. כאילו טרם הבשיל לכדי היותו חי ושלם, והוא נמצא במצב ביניים, בין מצב עוברי לבין ילד חי בר קיימא. ולכן תינוק שנפטר בתוך 30 הימים הראשונים שלאחר לידתו אינו נחשב כמי שהגיע למעמד בר קיימא, ומנהגי הקבורה והאבלות לא חלים לגביו. אין חובה לומר קדיש, לערוך הלוויה וקריעה.

ברית מילה ומתן שם

אם הנפטר הוא תינוק זכר שטרם הגיע לגיל של 8 ימים נוהגת חברה קדישא לבצע מילה לפני הקבורה. לגבי מתן שם, מקובל לתת שם מהר ככל האפשר כדי לאפשר להתאבל עליו ולזכור אותו עם שם. גם בנות עוברות תהליך של קבלת שם לפני הקבורה.

 

לקריאה נוספת בנושא ראו את פרק בנושא בספר "נשים לגופן" עוסק בהרחבה בדרכים שונות המביאות לאובדן היריון/יילוד על השלכותיהן הרחבות, יציע חוויות וסיפורים של נשים ודרכים להקלה והתמודדות.

להכנה לתהליך, לחצו כאן, לידה שקטה תמיכה ומידע לנשים לפני לידה שקטה, במהלכה ואחריה.

סגירת תפריט
דילוג לתוכן