"לי ולבן זוגי היו תמיד חיי מין מאוד-מאוד מספקים ומענגים. המין הטוב שלנו תמיד היה בעיני הדבק שחיבר את החיים שלנו ביחד הכי חזק. לכן גם היה לי חשוב לא להפסיק עם זה. היה לי חשוב להמשיך ולהיראות טוב בשבילו. בשביל שנינו. בשביל השנים הטובות שהיו לנו יחד. אני רואה את עצמי כאדם מאוד מיני ולא רציתי בשום אופן לוותר על זה. כיום הוא מעל גיל 60 וגם חולה בסוכרת. אני אומרת לו כל הזמן שאיבדנו הרבה מהספונטניות שהייתה לנו יחד פעם. אני מתגעגעת אל העניין הספונטני. היום הכול צריך להיות מתוכנן. הוא זקוק לויאגרה שלו שזה לפחות שעה מראש, ואני – הכול לוקח לי יותר זמן. אני צריכה יותר להגיד ולהסביר לו איך ומה לעשות… אבל אנחנו עובדים על העניין המיני. לומדים ביחד. אפילו דרך הטלוויזיה. יש בית ספר לסקס בטלוויזיה"…

 

המיניות והדחף המיני שלנו יכולים להשתנות בשלב זה של חיינו. בדיוק כפי שהתסמינים הגופניים אינם זהים מתברר שגם הדחף המיני משתנה מאשה לאשה. בראיונות שערכו עם נשים באמצע החיים וינטריך ואומברסון גילו שחלק מהנשים דיברו בנימה של השלמה על  הירידה בדחף המיני כמו גם על התנזרות ממין לפרקי זמן ממושכים. כל אשה לגופה, כל אשה לנפשה. מצב המצטייר כ"טרגדיה הנשית" מנקודת ראותו של וילסון עשוי להתקבל בברכה מנקודת ראותן של נשים אחרות (Winterich, & Umberson, 1999). נשים העוברות מנופאוזה פתאומית ומוקדמת עקב ניתוח כריתת רחם ו/או שחלות, עלולות לחוות ירידה חדה  בחשק המיני. כריתת הרחם משנה את היחס בין הנרתיק לרקמות שסביבו, לשינויים אלה עלולים להיות השפעות גם על החשק וההנאה המינית.

 

מיניות, גם בשביל הבריאות / ד"ר רונית אלוני

בספרות המקצועית שעוסקת בנשים ובריאות, נהוג לאפיין שלושה מעברים קריטיים שיש לתת עליהם את הדעת: גיל ההתבגרות, תקופת ההיריון ולאחר לידה וגיל המעבר. בכל אחת מתקופות אלו מתנסה הגוף הנשי בטלטלות הורמונליות, משנה את צורתו, מתארגן מחדש ועובר מאיזון אחד למשנהו. השינויים הדרמטיים האלה משפיעים על תפיסתנו העצמית, על דימוי הגוף ותחושת הערך העצמית שלנו ולכך יש השלכות גם על הביטחון העצמי שלנו.

שניים מהשינויים מתרחשים, לרוב, בסביבה משפחתית אוהדת ותומכת. אבל מה קורה כשאנחנו עוברות לשלב הבא במעגל החיים? – שלב שעדיין אין לו שם הולם והוא מכונה גיל המעבר – לאן אנחנו עוברות? לזקנה? לבלות? לעולם הבא?

בשלב זה, להבדיל מהשלבים שקדמו לו, אנחנו מקבלות מהחברה מבול של מסרים שליליים הנוגעים למראה "המתבלה" שלנו ולתחומי העניין שלנו, שאמורים להיתחם בטיפול בנכדים ובבישול. השיא של חיינו, כך מבהירים לנו, נותר מאחור. על מיניות הס מלדבר, כי ממתי סבתות אמורות ליהנות מסקס או לפנטז על בן/בת זוג צעיר/ה ורענן/ה?

עוד יודעים לספר לנו שזה לא עניין של אורח חיים, שמירה על הבריאות ואנרגיה חיובית, אלא שהגוף שלנו מפסיק להפריש הורמונים ובשל כך מאבד מרקמת העצם והשריר שלו. התחושה העורית שלנו פוחתת, שלא לדבר על מראה העור, אנחנו נעשות איטיות יותר וגמישות פחות והחשק המיני שלנו פוחת, לא רק כתגובה למעמדנו הנשחק אלא גם עקב הירידה ברמות ההורמונים. אם נתמקד בפות ובנרתיק, הרי שהשפתיים וקירות הנרתיק נעשים דקים יותר ככל שאנו מתבגרות ורמת הרטיבות פוחתת.

או אז, באים ואומרים לנו שאיננו רשאיות ליטול הורמונים כי אלה יגרמו לסרטן הרחם והשדיים, ומזה אנחנו ממש פוחדות… לאט לאט אנו שוקעות  בדיכאון, שגם הוא כך אומרים, תופעה אופיינית לגיל המעבר, ולאחריו כבר אין חשק לכל פעילות שתוציא אותנו מהדיכאון. ועדיין לא הזכרנו את הסברה הרווחת, שלפיה ככל שאנחנו מתבגרות גובר החשש שמא נלקה במחלה כרונית שתחמיר את התסמינים, כגון יתר לחץ דם או סוכרת ומחלות לבביות, שלא לדבר על סרטן. וגם עוד לא הזכרנו איך משפיעות עלינו מחלותיהם של הורינו, או של בני זוגנו לחיים ולמיטה.

אם נביט סביבנו, ניווכח לדעת שיש נשים המאמצות את התכתיב החברתי המסורתי. תחומי העניין והפעילות שלהן נעשים מוגבלים משהיו קודם, אורח חיים ספורטיבי אינו בראש מעייניהן והן מנהלות אורח חיים פנסיונרי ורגוע. לעומתן, יותר ויותר נשים מוכיחות שאפשר גם אחרת: להיות בת 50, 70 או 90, להיראות במיטבך, להיות בשיא האנרגיה ולהישאר בריאה. במרוצת הזמן אנו רואים יותר ויותר נשים בעלות חזות נאה ואנרגטית, עם קמטים ושיער שיבה. מדובר בנשים ש"גדלו עם הגלולה". נשים שמודעות נשית אינן זרה להן, נשים המודעות לכוחן ולשליטה שלהן על חייהן, היודעות ב-ד-י-ו-ק איך היו רוצות לחיות בשנים הבאות, לאחר שהקן יתרוקן, כשיהיו אדוניות לזמנן החופשי ולגופן. נשים אלה יירשמו לאוניברסיטה בגיל המעבר, יעסקו בספורט באינטנסיביות המזכירה תלמידת תיכון שמתאמנת לקראת תחרות אזורית, יחליפו את בן הזוג (נשים יוזמות רבים ממקרי הגירושין בגיל מבוגר) ולפעמים יעדיפו לחיות עם בת זוג. נשים אלה יודעות היטב כי החיבור למיניות הוא החיבור לחיים ולחיוניות, ולכן לא יעלו בדעתן לוותר על ההנאה, האינטימיות, המגע, הרוגע והאורגזמה הנלוות לחוויה המינית.

אילו יתרונות טמונים בפעילות מינית ארוכת שנים ומספקת?

בכנס שערך הארגון העולמי למיניות, שהתמקד בבריאות מינית במהלך החיים, הובהרו מספר מדדים חיוניים הקשורים למין ואריכות ימים בקרב נשים ((WAS, 2007. אברמוב גילתה כי הימנעות של נשים מקיום יחסי מין מעלה את הסיכון ללקות באירוע לבבי (Avramov, 1976). כמו כן, ממחקרים שונים עולה כי קיום יחסי מין בכלל ואורגזמה בפרט (כולל אורגזמה במהלך אוננות), מפחיתים את הסיכוי ללקות בסרטן, ככל הנראה עקב הפרשת ההורמון אוקסיטוצין (Murrell, 1995). שיעורי הסרטן הגבוהים ביותר התגלו בקרב נשים החיות בגפן או נשים המקיימות יחסי מין לעתים נדירות Whipple, 2007)) כמו כן, נמצא קשר שלילי בין נוכחותו של זרע גברי ברחמה של האשה לבין התפרצות מחלת הסרטן ונוכחות הזרע גם מפחיתה דיכאון ונטייה לאובדנות. ממצא מעניין נוסף הוא שנשים שבן/בת הזוג שלהם מגרים את שדיהן לעתים תכופות, לוקות פחות בסרטן השד (2007 Gianotten,). גירויים מיניים בתדירות גבוהה משפרים גם את עמידותה של המערכת החיסונית בשיעור של 30% ( שנה?Ibid). וגם במישור החברתי התגלה הרווח המוסף של מיניות בריאה: נמצא שהדימוי העצמי של נשים המקיימות פעילות מינית פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע הוא גבוה יותר מזה של המקיימות פעילות מינית בתדירות נמוכה יותר (Whipple, 2007).

זאת ועוד: גירוי מיני לא נועד אך ורק לצורך סיפוק מיני. ממחקר שהתחקה אחר מניעיהן של נשים שנוהגות לאונן עולה, כי 32% מכלל הנשים המאוננות לפני השינה עושות זאת כדי להירדם(Ellison, 2000) . וידוע שבגיל מתקדם יותר נשים סובלות מהפרעות שינה (Northrup 2001). גם בכל האמור ברפואת הכאב, מסתבר כי קיים קשר חיובי בין גירוי מיני באזורים ארוגניים לבין העלאת סף הכאב והפחתה בכאב (Whipple & Komisaruk, 1988). גירוי של הנרתיק וצוואר הרחם נחשב שווה ערך ל-10 מ"ג של מוקפין, המפחית את שיעורם של כאבים עקב דלקת פרקים שגרונית (ארטריטיס) למשך 6 שעות לאחר האורגזמה. אורגזמות משפיעות לטובה באופן מיידי גם על מיגרנות.

מה, אם כך, עולה מממצאיהם של המחקרים העדכניים? מסר קליט ופשוט: המיניות מהווה חלק בלתי נפרד מחיים בריאים ונורמליים ותורמת רבות לשיפור איכות החיים. לכן, כדאי לנו לא לוותר עליה, גם אם אנחנו צריכות להתאמץ לשם כך. המיניות שלנו אינה חייבת להיות תלויה בגורמים חיצוניים, כקשר זוגי או יחסים עם פרטנר/ית. המיניות יכולה להוות חלק חשוב מחיינו גם אם אנו חיות לבדנו.

דר' רונית אלוני מומחית בטיפול ושיקום מיני וזוגי וטיפולי סרוגייט.

סגירת תפריט
דילוג לתוכן