וסטיבוליטיס, דלקת מבוא העריה, היא דלקת המצויה באזור הערווה או בפתח הנרתיק וסביבתו. הדלקת יכולה להתפרץ בכל גיל, בלי קשר לקיום יחסי מין. מחלה זו הוגדרה רק באמצע שנות ה-80 והיא אחת מהסיבות השכיחות ביותר לכאבים ביחסי- מין ובחדירה. התסמינים כוללים תחושת עקצוץ בעת קיום יחסי מין, ובמקרים קשים – כאב עז המלווה ברגישות יתר ובגירוי מתמשך. ווסטיבוליטיס נגרמת, כנראה, בעקבות זיהום כרוני קודם – חיידקי, נגיפי או פטרייתי, או מסיבות הורמונליות, או עקב שימוש ממושך בחומרים מגרים, כמו סבונים מסוימים. מחקרים בנושא מצאו ברקמת הווסטיבול (שער הכניסה לנרתיק) התרבות מהירה וגדולה מאוד של קולטנים בקצות העצבים (התאים שמקבלים שמעבירים את אותות הכאב) וגם של תאי פיתום – (mast cells, (אלו תאים שמגיבים במגע עם חומרים מגרים ומשחררים מגוון חומרים פעילים, לרבות היסטאמין, והם שגורמים לתסמונת הדלקתית ולגירוי החריף). היות והרקמות באזור כבר אדומות וכואבות.
נשים עלולות להגיב לכאב ע"י כיווץ חזק של שרירי רצפת האגן, תופעה שידועה בשם: (hypertonia) היפר טונוס של רצפת האגן. כיווץ מוגזם של שרירי רצפת האגן עלול לקבע ולהנציח את הבעיה, תוך עיכוב ומניעת ריפוי האזור הכואב והפיכת כל ניסיון לחדירה אפילו לכואב עוד יותר.
הדרכים לטיפול מגוונות, וכוללות הפסקת שימוש בגלולות, הפסקת שימוש בסבונים ותכשירים המכילים בישום (כולל תחתוניות), מעבר לתחתוני כותנה, הימנעות מספינינג, שימוש באבקת כביסה וסבונים לעור עדין (עדיפות לתכשירי תינוקות) וכן מריחת שמנים ותרופות מאלחשות (במרשם רופא/ה).
מתוך "מיניות", פרק בספר: נשים לגופן, עורכת טל תמיר. 2011. בן שמן: הוצאת מודן.
