בשנים האחרונות אנו פעילות בעמותת נשים לגופן בפרויקט לקידום בריאותן של נשים בגיל המעבר. זאת לאור ההבנה והצורך הברור העולה מהשטח – נשים בגיל המעבר, מדברות על מחסור במענים, ברופאים/ות המתמחים בתחום, בתסכול מתמשך מחוסר הידע. נשים לגופן מקיימת סדנאות הרצאות וקבוצות ידע ופעולה של נשים בגיל המעבר. קבוצת הידע ופעולה שלנו בחרה באפיק פעולה- של השמעת קולן וצרכיהן של נשים בגיל המעבר. בסרטון בלינק הזה תוכלו לראות את הפנייה לנשים להשמיע את קולן ולמלא את שאלון מחקר הבודק עם נשים באמצע החיים מהם הצרכים, אתגרי הבריאות  התסמינים מהן הן סובלות. בשנת 2019 ערכה עמותת נשים לגופן, את המחקר.  מדובר במחקר ראשון מסוגו בישראל שכוונתו ל'הוציא מהארון' את גיל המעבר ולאפשר שיח כן, עדכני ופתוח על הנושא. המחקר נערך ע"י עמותת נשים לגופן בשיתוף עם ד"ר גבי קאשי-רוזנבאום, ד"ר סמדר נוי, דנה וינברג וטל תמיר. השיבו עליו כ 2400 נשים מרחבי הארץ, שהשיבו לשאלון אינטרנטי בעברית ובערבית. המחקר בחן את הידע של הנשים על תסמיני הגיל, את המידה שבה הן סובלות מתסמינים, את אופי התקשורת שלהן עם א/נשי מקצוע מתחום הבריאות בהקשר זה ואת דרכי ההתמודדות והטיפול שבחרו.

גיל אמצע החיים, או גיל המעבר, נקרא כך משום שבתקופה זו של חייהן נשים עוברות משלב אחד בחייהן – מחזור חודשי ודימום וסת – לשלב אחר: הפסקת הווסת ולצידה שינויים פיזיים ורגשיים.  שינויים אלה, המתבטאים בעוצמות שונות ובדרכים שונות, נובעים מירידה בייצור ובהפרשה של ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון. להורמונים אלה קולטנים רבים במקומות שונים בגוף האישה, למשל בעור, בלב, בעצמות ובאיברי המין, ולכן השינויים אינם נקודתיים ויכולים להיות מורגשים בגוף כולו.

נוהגים להבחין בין שלושה שלבים:

  1. טרום גיל המעבר (פרה-מנופאוז) – שלב מקדים, המתחיל כשעדיין יש ביוץ, אולם הווסת אינה סדירה ותחילה מופיעה בתדירות גבוהה מהרגיל. כשהביוץ מפסיק גדלים המרווחים בין הווסתות, עד שהווסת נפסקת לגמרי. התסמינים יכולים להתחיל גם 6-7 שנים לפני הפסקת הווסת.
  2. המנופאוז – שלב המוגדר כ- 12 חודשים מהפסקת הווסת. בשלב זה חלה ירידה בייצור ובהפרשה של אסטרוגן ופרוגסטרון. לרוב מתרחש המנופאוז בגילאים 46-56, והגיל הממוצע בישראל הוא 50. עם זאת, יש נשים שאצלן מפסיקה הווסת לפני גיל 45, אם באופן טבעי או בעקבות התערבות רפואית. מצב זה נקרא מנפאוז מוקדמת, ואז הסימפטומים קשים יותר.
  3. פוסט-מנופאוז – כל התקופה שלאחר המנופאוז. בשלב זה, אצל רוב הנשים נעלמים בהדרגה כל תסמיני גיל המעבר.

לעיתים, ההבנה שאנחנו בגיל המעבר יכולה להגיע רק בדיעבד. רק לאחר שנה בלי וסת ורק בהסתכלות לאחור אנחנו יכולות להגיד מתי היתה הווסת האחרונה, כלומר תחילת תקופת המנופאוז.

תסמיני גיל המעבר: בישראל, בכל זמן נתון, כמיליון ורבע נשים נמצאות בתקופת גיל המעבר; נשים שיש להן חיים מלאים ולפתע מוצאות את עצמן בתקופה (שיכולה להימשך שנים ארוכות), שהיא מורכבת מבחינה רגשית, פיזית ומינית. רוב הנשים בגיל המעבר סובלות מתסמין אחד לפחות מתוך כ-30 תסמינים שיכולים לפגוע באיכות חייהן: תסמינים גופניים, כגלי חום, הזעה, יובש בעור או קושי להירדם; תסמינים מיניים, כיובש בנרתיק וירידה בחשק המיני; או תסמינים רגשיים, כעצבנות ותנודות במצב הרוח.

הממצא העיקרי שעלה מנתוני מחקר זה הוא, שלמרות שרובן של הנשים שענו על הסקר ציינו כי הן חוות תסמינים של גיל המעבר וכי הללו מטרידים אותן. הן ציינו כי לא הוצע להן טיפול להקלת התסמינים על ידי א/נשי מקצוע מתחום הבריאות. יתר על כן, רק כחמישית מתוכן פנו לקבלת ייעוץ מא/נשי מקצוע מתחום הבריאות.

מה בחנו במחקר?

שיעור המדווחות שתסמיני גיל המעבר מטרידים אותן או מפריעים להן ובאיזו עוצמה
המחקר העלה בשלב טרום גיל המעבר  בין 63% ל- 86% מהנשים השיבו כי הן סובלות מתסמינים שונים ובגיל המעבר עצמו בין 71% ל- 86% מהנשים השיבו כי הן סובלות מתסמינים גופניים, רגשיים ומתסמינים הקשורים למיניות ולמראה החצוני. התסמינים השכיחים ביותר הם: תנודות במצב הרוח, קשיי שינה, קשיי ריכוז וזיכרון, גלי חום, ירידה בחשק המיני, עייפות קיצונית ועלייה במשקל. עוד עולה מהממצאים כי רובן המוחלט של הנשים שדיווחו כי הן חוות תסמינים דיווחו גם כי התסמינים מטרידים אותן במידה בינונית או למעלה מכך.

מעניין לציין, שבמקביל, רבות מהנשים(77%)  דיווחו על יתרונות הגיל. כך, למרות ש-63% מהן דיווחו על הרגשה פיזית רעה ו-52% דיווחו על תחושות של מועקה, קושי וחוסר נוחות, הן דיווחו גם במקביל כי בתקופה זו הן מרגישות טוב יותר עם עצמן. כמחציתן דיווחו שהן מכירות טוב יותר את גופן וחשות שחרור, אינן צריכות להתחשב בסובבים ומתחברות יותר לעצמן ולרצונותיהן.

מידת הידע של הנשים על גיל המעבר, תסמינים ודרכי טיפול
ממצאי המחקר הראו כי 72% מהמשיבות ציינו כי הן בעלות ידע ביחס לתסמינים, אך רק39%  ציינו כי יש להן ידע הנוגע לטיפול הורמונלי או לטיפול אלטרנטיבי בתסמינים. הממצאים מעלים שיש תסמינים רבים המוכרים למרבית הנשים, כגון גלי חום, דליפת שתן ועלייה במשקל. עם זאת, פחות ממחצית מהמשיבות ידעו שיש תסמינים נוספים הקשורים לגיל המעבר: פגיעה בריכוז ובזיכרון, עייפות קיצונית, רגישות או כאבים בשדיים, כאבי פרקים, גידים ושרירים, מיגרנות, יובש בעיניים, אי נוחות במערכת העיכול, שינויים בשיניים ובחניכיים, הפרעות נשימה, סחרחורת והחמרת אלרגיות.

יש לציין שהידע ביחס לתסמינים לא נמצא קשור לגיל המשיבות ו/או להשכלתן.

ממצאים הנוגעים למקורות מידע ופנייה לייעוץ בנושא גיל המעבר
הנשים נשאלו האם מישהו במערכת הבריאות פנה אליהן ושאל אותן לגבי התסמינים ו/או הציע להן טיפול.  84% מהנשים ציינו כי לא נעשתה אליהן פנייה על ידי שום גורם ממערכת הבריאות, רק 11.5% ציינו כי גינקולוג/ית פנו אליהן בנושא ורק 4% אמרו שרופא/ת המשפחה  ו 0.5% אמרו שאחות פנתה אליהן בנושא זה.

האם את מתייעצת, או התייעצת בעבר, לגבי תסמינים או חששות שלך בנושא גיל המעבר?" – מתוך הנשים שאמרו שהנושא מעסיק אותן כ-40% ציינו שמתייעצות באופן מלא ובאופן חלקי עם הרופא/ה אבל הרוב הארי כ-70% ציינו שמתייעצות באופן מלא ובאופן חלקי התייעצו עם חברות, בני משפחה.

92% מהנשים ציינו שגיל המעבר מעסיק אותן ומתוכן כ-51% ציינו שלא התייעצו בנושא עם שום גורם, הנשים נשאלו גם האם הן עצמן יזמו פנייה לקבלת מידע מהרופא/ה, "האם את מתייעצת, או התייעצת בעבר, עם רופא/ה לגבי תסמינים או חששות שלך בנושא?" קרוב ל-40% מהנשים ציינו שהיו רוצות להתייעץ עם רופא/ה, אך לא עושות זאת כמעט. מתוכן, כשנשאלו "מדוע אינך פונה להתייעצות?": 47% ענו שאינן בטוחות למי לפנות, ו-30.5%  חשו נבוכות מכדי לפנות. רק 20% מהנשים אמרו שפנו מיוזמתן ליעוץ רפואי, למרות שמרביתן טענו שהן סובלות מתסמינים שמטרידים אותן וגם ש-74.1% מהנשים ציינו שהיו מעוניינות לקבל מידע נוסף על גיל המעבר.

טיפול בתסמיני גיל המעבר ויעילות הטיפול ההורמונלי
על חלק זה של שאלון המחקר ענו רק נשים שציינו כי התסמינים מטרידים אותן, נשים אלו מהוות 84% מהמדגם. כחמישית מהנשים (21.5%) ציינו שאינן מתכוונות לטפל בתסמינים. יותר ממחציתן 57%)) ציינו כי הן מטפלות או טיפלו בעבר בתסמינים בדרכים שונות. בשאלה: "איזה טיפול נראה לך הנכון והמתאים ביותר בעבורך?" את האמון הרב ביותר מקבלת הפעילות הגופנית (82.5%), לאחר מכן תוספי תזונה או טיפול אלטרנטיבי ורק 27.7% מציינות טיפול הורמונלי (הכולל גלולות אך גם טבליות ומשחה לנרתיק). יש לציין כי בסקר זה אחוז הנשים הסובלות מתסמינים ומעידות שהן מטפלות או טיפלו בהן אמצעות טיפול הורמונלי (27.4%) הוא גבוה בצורה משמעותית מהנתונים ממחקרים אחרים שבדקו זאת ועומדים על פחות מ-10%. אנו מניחות שנתון זה גבוה לא בשל שינוי שחל באוכלוסיית הנשים, אלא בשל כלי המחקר שבו השתמשנו ("כדור שלג"): הפצת השאלון בפייסבוק וקבלת התשובות מנשים בעלות מודעות וידע ראשוני רב יחסית בנושא. לעומת זאת בשאלה לגבי עמדות לגבי טיפול הורמונלי בתסמינים, 12% מהנשים כתבו שהן מתנגדות בכל תוקף לטיפול הורמונלי, ו-37.7% ציינו שאין להם מספיק מידע ולכן אין ביכולתן לחוות דעה.

עמדות ביחס לטיפול הורמונלי בתסמיני גיל המעבר
שני שליש מהנשים שנטלו טיפול הורמונלי דיווחו כי, לתפיסתן, הטיפול עזר להן להפחתת התסמינים. אחוז קטן מאוד של נשים שנטלו הורמונים דיווחו על תופעות לוואי או אי יעילות .(0.7%)

כאשר נשאלו הנשים לגבי עמדותיהן ביחס לטיפול הורמונלי, נמצא שמרביתן חוששות ממנו: כ-15% מהנשים שענו על הסקר דיווחו שהן מתנגדות לטיפול ההורמונלי בכל תוקף; 23% מתלבטות לגבי השימוש ומדווחות על חששות; 38% חשות שאין להן מספיק מידע בנושא, ולכן לא מנסות את הטיפול או לא יודעות אם ינסו; 8.5% אינן מטופלות בטיפול הורמונלי בהמלצת רופא/ה בהיותן בקבוצת סיכון. עם זאת, יש לציין כי על אף ההתנגדות והחששות משימוש בהורמונים לטיפול בתסמיני גיל המעבר, הנתונים מדגימים שההתמודדות של נשים עם הקושי הנגרם מהתסמינים מפחיתה את ההתנגדות לשימוש בהורמונים וזאת בהתאמה לשלבי גיל המעבר השונים (חשש רב יותר מובע בשלבי הפרה-מנופאוז).