רזיתתתתתתתתתתת
כולם אומרים לי בגאווה
אנשים שקרובים אליי ורחוקים ממני
כולם במקהלה של שיר אחד
"רזית" (מאת: אידיאל היופי, לחן: עממי).

ט'אנק גוד, יענו, שעבדתי 24/7 בחודשיים האחרונים
שלא היה לי זמן לישון ולאכול
אבל רזיתי, יאיי, תחגגו אותי

עבדתי כי אין לי ברירה
מישהו צריך לשלם שכר דירה
ועכשיו אני קצת פחות
לא מבחירה
ו*זה* מטריד
אבל גם מטריד נורא
שפתאום יש לי כמה רגעים פנויים
ואני מרשה לעצמי חלילה
לעסוק באכילה
אבל
מרגישה אשמה
איך אני הורסת לכם
גונבת לכם
את המחמאה.
ועוד שבועיים כשיחזור הפוד בייבי
אף אחד לא ישיר לי
אף אחד לא יביע מילולית את מה שהוא הרגע בחן עם העיניים בקפידה
מחמאה שלא ביקשתי
דעה שלא דרשתי
אני יודעת
אני יודעת שאתם חושבים שזו מחמאה
(וכן, זה יותר קל להיות יותר רזה)
אבל אני לא מנסה
אני לא רוצה להילחם עם הגוף שלי
אני למעשה נורא לחוצה מהציפייה של החברה
שאהיה רזה
וזה גורם לי לדיי הרבה חרדה
ברמה שאני חושבת שאולי עדיף שאין לי אוכל במקרר כרגע
כי אני נורא לא רוצה לאכזב את הסביבה
ואני יודעת, אני יודעת
זה בייסיק
ואני לא צריכה לקחת את זה ככה
אבל זה נורא קשה להתעלם
ולא לחשוב על כל ביס פעמיים
כשזה ב כ ל מ ק ו ם
ואני רעבה
אבל כלכך בסטרס מלגדול
כי וואלה בי נשבעתי
שלא הייתה לי כמעט פגישה אחת לאחרונה
שלא התחילה ב"רזית"
וה"רזית" הזה
תקוע לי
כל-כך עמוק בגרון
שהוא פאקינג מפריע לי
לאכול.

נטע דריטר, בת 30 מפיקה ויוצרת תוכן.

 

סגירת תפריט
דילוג לתוכן