אני דתייה לא בגלל שאני מאמינה או כופרת בשאלה אם התורה (שבכתב ובעל פה) היא מן השמיים וכן הלאה שאר י"ג עיקרים. אני דתייה כי זו הזהות שלי. כי אני יהודייה ודת ישראל משקפת את התרבות שלי יותר מכל דבר אחר, כי אני מאמינה בא-ל ודת ישראל היא השפה והטקסים שבהם למדתי להאמין ולבטא את אמונתי, כי אני שואפת להיות אדם ערכי ודת ישראל היא המכלול שדרכו (ומולו) חשבתי ועיצבתי את הערכים שלי יותר מכל דבר אחר.

ולא פחות מכל אלה, זו השפה, החברה, הטקסים והאיסורים, עולם המחשבה והלימוד, עולם האסוציאציה כמו גם מכלול התרבות. בהם אני חושבת, מדברת, מרגישה ומפענחת את הרגשות שלי, נזכרת ומתקשרת יותר מכל עולם אחר. במובן המטפורי זו שפת האם שלי. בשל כל אלה הדתיות היא מרכיב מרכזי חשוב ואהוב בזהות שלי.

אני לא מוכנה לוותר על הזהות שלי.

בעיני ויתור על זהות הוא אקט של שנאה עצמית, הוא מעין התאבדות חלקית. רצח של מי שאת.

אני לסבית כי זו הדרך שלי לאהוב, לחוות ולבטא את המיניות שלי, לחיות בזוגיות אמיתית, להקים משפחה מתוך אהבה ושותפות אמיתיות (אהבה ושותפות כמכלול ולא רק כעניין אינסטרומנטלי בהקשר לילדים).

כי אהבה ומשפחה הן היסודות לעיצוב הזהות שלי (והערכים שלי), כי אהבה ומשפחה זה מה שגדלתי עליו ובתוכו (החל מההורים שלי, דרך סרטים הוליוודיים ועד מאות שיעורי חינוך באולפנה…).

אהבה ומשפחה הן המסגרת הבסיסית, הערכית והרגשית שלי שדרכה אני מבטאת את הטוב שבי, את עצמי ואת מקומי בחברה. עולם האנשים הבוגרים היהודי מורכב ממשפחות… בניגוד לעולם הנוצרי שיצר עולם ערכי משמעותי כמו גם מסגרת חברתית כלכלית לא משפחתית – הינזרות ומנזרים, היהדות כלל לא מאפשרת שפה כזו.

בשל כל אלה הלסביות היא מרכיב מרכזי חשוב ואהוב בזהות שלי.

אני לא מוכנה לוותר על הזהות שלי.

בעיני ויתור על זהות הוא אקט של שנאה עצמית, הוא מעין התאבדות חלקית. רצח של מי שאת.

לא פחות חשוב: העובדה שאני מכפיפה עצמי לאורח חיים ערכי מסוים (הדת היהודית) היא מרכיב יסודי בביטוי העצמי שלי כאדם טוב ומוסרי.

העובדה שאני אוהבת, מאוהבת ומתחייבת לאדם מסוים, מקימה איתה משפחה – גם היא מרכיב יסודי לא פחות חשוב בביטוי העצמי שלי כאדם טוב ומוסרי.

אני לא יכולה לבחור ביני לבין עצמי.

אני לא יכולה לבחור בין ביטויים כל כך יסודיים של הטוב שלי.

אני לא יכולה לקחת דברים שבאופן כה בסיסי וראשוני נחווים אצלי כ"טוב" ולהפוך אותם ל"רע".

אני לא יכולה ולכן אני לא בוחרת.

אני לא יכולה ולכן במובן חווייתי עמוק מאוד אין, ולא יכול להיות, קונפליקט בין היותי דתייה לבין היותי לסבית.

זיוה אופק, חברת 'בת קול'

'בת קול' נוסדה בשנת 2005 ושמה לעצמה למטרה לקיים בית ללסביות דתיות ובני משפחותיהן ולפעול לשינוי חברתי, לעידוד הסובלנות ולקבלת השונה בחברה הדתית, על מנת לאפשר חיים של שוויון ושותפות ללסביות בחברה הדתית.

סגירת תפריט
דילוג לתוכן