"בכלל לא תיכננתי להיכנס להיריון. בעלי היה בחו"ל בדיוק כשגיליתי, לא רציתי לדבר על זה איתו בטלפון. הרגשתי נורא, לא ידעתי מה לעשות, זה לא היה בתוכניות שלי או שלנו. בשבילי היריון היה כמו קפיצת בנג'י, ברגע שנכנסת להיריון אין דרך חזרה, זה רק עניין של מזל אם תצאי מזה בחיים. כשהוא חזר, לקחתי אותו בבוקר לבית-קפה. והתחלתי לספר לו בדרמטיות: 'תקשיב, אני לא יודעת איך זה קרה, אני לא יודעת איך להגיד לך…' הוא החוויר, היה בטוח שבגדתי בו. ואז אמרתי שאני בהיריון. הוא נורא שמח. אני הייתי בגישה מאוד פרקטית, לא הייתי מסוגלת להתחבר רגשית. אמרתי: 'תקשיב, אנחנו צריכים להחליט מה לעשות.' והוא מייד נורא התחבר ואמר, 'מה, זה התינוק שלנו? בטח שאנחנו רוצים אותו.' ודרכו גם אני התחברתי."

"כשהייתי בת שבע-עשרה היה לי חבר רציני ראשון, הוא היה בגילי ויחד התנסינו בגילוי הגוף שלנו והיחסים המיניים. אחרי שלושה חודשים של קשר החלטנו לקיים יחסי מין מלאים. לקחתי גלולות, אבל מדי פעם שכחתי והתבלבלתי. לכן, כשמצאתי את עצמי יום אחד מקיאה בהפסקה הבנתי שכנראה נכנסתי להיריון. חברה טובה באה איתי לקנות ערכה לבדיקת היריון בסופר-פארם. כששיתפתי את החבר שלי הוא נלחץ נורא ומייד רצה שאעשה הפלה, לא ידעתי מה לעשות עד שחברה הפנתה אותי למרכז שמייעץ לנערות. המתנדבת היתה מקסימה וליוותה אותי בכל ההתלבטויות."

"חשבתי שאני בהיריון כי פיספסתי מחזור, אבל ניסיתי לא לחשוב על זה. אמא שלי בחיים לא הייתה נותנת לי לשכוח, אז לא סיפרתי לה. לא רציתי לספר לחברים שלי כי פחדתי שהשמועה תתפשט בבית-הספר. בסוף, סיפרתי לחבר שלי והוא בירר איפה אני יכולה לעבור בדיקה, אבל פחדתי. הייתי קובעת בדיקה במרפאה ואז לא הולכת. השבועות חלפו ובסופו של דבר דיברתי עם יועצת. היא הייתה נהדרת, הסבירה לי הכל ואז נבדקתי. אבל כבר הייתי בחודש חמישי."

האם את דואגת שאת עלולה להיות בהיריון לא מתוכנן? אם כן, את נמצאת בחברה טובה. רבות מאיתנו חוות היריון לא מתוכנן, בין אם אנחנו רוצות ללדת בשלב כלשהו בחיינו ובין אם לאו. העובדה שההיריון לא היה מתוכנן גורמת לרובנו תחושות הלם ובלבול.

ברגע שאנו מתמודדות עם מציאות של היריון לא מתוכנן, גם אם חשבנו שנדע מה לעשות במקרה כזה, רבות מאיתנו משנות את דעתנו. חלקנו עשויות להתרגש ולחוש בשלות לאימהות. אחרות יכולות לחוות הלם, מבוכה, אשמה או לחשוב שאינן כשירות להפוך לאימהות. יש גם מי מאיתנו שאינן בטוחות במידת מוכנותן להורות בשלב הנוכחי בחייהן. במקרה כזה קבלת ההחלטה יכולה להיות מאוד מייסרת.

ככל שנדע על ההיריון מוקדם יותר, כך יעמדו בפנינו מירב האפשרויות להתמודד עמו. ולכן, אם את חושבת שאת בהיריון, בשלב הראשון כדאי לנסות להיזכר מתי בדיוק חל היום הראשון של המחזור האחרון. בשלב הבא יש לעשות בדיקת היריון.

בכל מקרה, אין טעם לייסר את עצמנו. לא משנה מהן הנסיבות שהובילו להיריון, כעת עלינו לפנות לקבלת עזרה, תמיכה והדרכה. בישראל עומדות לרשותנו עמותות רבות המספקות שירותי ייעוץ ממוקדים, כגון ארגונים פמיניסטיים, ארגוני סיוע חברתיים ורשויות ממשלתיות. גם חברות, חברים ובנות/י משפחה יוכלו לתרום מניסיונם ולהציע לנו את תמיכתם. נוכל להיעזר בכל אלה לאורך תהליך בירור האפשרויות. אך קודם כל, עלינו לזכור שהזכות לקבל את ההחלטות נתונה בידינו אנו.

קרוב למחצית מהנשים מגלות במהלך חייהן שהן בהריון לא צפוי. אם אנחנו חוששות שאנחנו בהריון לא צפוי חשוב מאד לזהות את היום האחרון שקיבלנו את הווסת וכמובן לעשות בדיקת הריון. גילוי מוקדם יאפשר לנו את מבחר אפשרויות הפעולה הגדול ביותר. הפרק מספק סימני דרך שונים, באם אנחנו מרגישות בלבול, חרדה, אושר, או סקרנות בכל מקרה נזדקק לתמיכה באמצעות מידע פרקטי, כמו גם לתמיכה רגשית המכוונת לשאלה האם אני רוצה את ההריון או לא. במידה ותרצי לקרוא וללמוד עוד על האפשרות של הפסקת הריון. ראי כאן מידע מלא ומגוון פוסטים בנושא.

להחליט מה לעשות

אם וכאשר גילינו שאנחנו בהיריון, הצעד הבא הוא להחליט האם להמשיך אותו או האם לעשות הפלה. אם החלטנו להמשיך בהיריון עד סופו, ייתכן שנחליט לגדל את הילד בעצמנו או לגדל אותו באמצעות מסגרות פתוחות או סגורות של אומנה או אימוץ. רבות מאיתנו מרגישות קרועות רגשית במשך זמן רב לפני שאנו בוחרות את הצעד הבא. גם גופנו עובר שינויים הורמונליים שמשפיעים על רגשותינו. זה הזמן  להקשיב לאינסטינקטים ולצרכים שלנו. הצעד האחראי והמוסרי ביותר הוא לברר מהי ההחלטה המתאימה ביותר עבורנו. אם ניתן להיריון להימשך ללא טיפול רפואי, נגביל בפועל את האפשרויות שלנו וגם העובר עלול להיפגע. הסטטיסטיקה מגלה שנערות הנוטות להימנע מטיפול רפואי בהיריון מגדילות מאוד את הסיכוי לסיבוכים – שלהן ושל העובר. אצל מתבגרות שכיחות משקל לידה נמוך היא יותר מפי שניים בהשוואה לאימהות מבוגרות יותר. שיעור תמותת התינוקות עד גיל חודש גבוה כמעט פי שלושה, ותמותת האימהות גבוהה פי שניים. בנוסף, יש שכיחות יותר של אנמיה, יתר לחץ דם, מחלות המועברות במגע מיני ופגות. את מרבית הסיבוכים ניתן להקטין באמצעות מעקב קפדני של ההיריון החל משלבי ההיריון הראשוניים. מובן שיש קשר בין הסיבוכים האלה לבין גורמים חברתיים-כלכליים כמו חיים בעוני, מצב משפחתי, רמת השכלה נמוכה, שימוש בסמים ומעקב היריון לא תקין.

עוד כמה מיתוסים נפוצים ושגויים

  • ילד ישפר באופן אוטומטי את יחסייך עם בן/בת הזוג שלך.
  • הפלה כואבת יותר מלידה.
  • הפלה יקרה יותר מלידת ילד/ה. ההפך הוא הנכון.
  • שימוש בסמים בתחילת ההיריון אינו פוגע בעובר או בהיריון.

למי לפנות?

בן או בת זוג אוהבים יכולים להציע תמיכה נפלאה כשאנו מתמודדות עם היריון בלתי צפוי. גם אם אין אדם כזה בחיינו, אנחנו זקוקות וראויות לכבוד בקשר לכל ההיבטים של ההיריון ובמהלך תהליכי קבלת ההחלטות.

לחץ משפחתי

לחצים משפחתיים קיימים בכל צומת בחיינו, ובצומת זה אנו לעתים מוצאות את עצמנו פגיעות במיוחד. לכן נוכל להקשיב לעצותיהם של מי שבחרנו ליידע במצבנו, אך ההחלטה נתונה בידינו. לרובנו יש קרובי משפחה שמאמינים שהם יודעים מה הכי טוב לכל אחד במשפחה: לחלקנו יש גם אימהות או קרובי משפחה אחרים שמקדמים בברכה כל ילד/ה חדש/ה בביתם ורוצים כי נשלים את ההיריון ונגדל את הילד/ה. אפשר כי רצון זה נובע מהאמונות הדתיות שלהם, מאֶבֶל על אובדן ילד אחר או מזהותם האישית כדמות מטפלת. לחלקנו יש הורים המתביישים בנו ודואגים לגבי ההשלכות שיהיו לילד/ה עליהם.

ייתכן גם שבן הזוג שלנו ירצה שנמשיך בהיריון, או לחלופין שנעבור הפלה. מובן שנקשיב לתחושותיו ולדעותיו, אבל בסופו של התהליך עלינו להחליט מה הכי טוב בשבילנו, ולא לנסות לרצות את בן הזוג. למרבה הצער, יש מקרים שבהם מניעיו של בן הזוג בעייתיים: ייתכן שהוא מפנטז שילד ישנה פתאום את מערכת היחסים, או ייתכן שהוא ירצה להשתמש בילד/ה כדרך נוספת לשלוט בחיינו. אם סיטואציות אלה נשמעות לנו מוכרות עלינו לסמוך על האינסטינקטים שלנו ולחפש עזרה ותמיכה.

אם יש לא/נשים האהובים עלינו דעות מוצקות לגבי מה שעלינו לעשות, ייתכן שנזדקק לתמיכה כדי להתנגד לדעותיהם. במצבים כאלו יש ונעדיף לחכות ולספר להם רק אחרי שנקבל החלטה. לאף אחד, מלבדנו, אין זכות חוקית על גופנו וההחלטה היא שלנו בלבד!

הפסקת היריון

בישראל, תהליך הפסקת היריון דורש הסכמה של ועדה רפואית. ראי באתר זה פוסטים נוספים ומפורטים בנושא. אם החלטנו להפסיק את ההיריון וקיבלנו את אישור הוועדה, אנחנו זכאיות לקבל התחייבות להחזר כספי מקופת החולים. קטינות אינן מחויבות ליידע את הוריהן על הריונן על מנת לעבור הפלה. ההחלטה האם להמשיך את ההיריון או להפסיקו נתונה בלעדית בידינו, בכל גיל ומצב משפחתי.

חשוב לזכור תמיד שהזמן הקל, הבטוח והאפשרי ביותר מבחינה בריאותית לעבור הפסקת היריון הוא במהלך שלושת החודשים הראשונים של ההיריון (הזמן מחושב מתאריך הווסת האחרונה). אי לכך, יש להגיע להחלטה במהירות האפשרית. מעבר לתהליך הרגשי המורכב שיש להתמודד איתו, קיימים בישראל גם היבטים אדמיניסטרטיביים לא פשוטים. תמיכה של אדם קרוב או של מתנדבת (מטעם עמותה) בהחלט יכולה להקל עלינו את התהליך.

"השתמשתי בגלולה עם החבר הקבוע שלי. אחרי שנפרדנו עשינו סקס פרידה והקונדום נקרע. פעם אחת, זה כל מה שהיה צריך! הוא לא רצה להיות אבא. ידעתי שאוכל לדאוג לילד/ה מבחינה כלכלית, אבל הרגשתי שזה לא מוסרי ללדת ילד/ה שיידע שאבא שלו או שלה לא רצה אותו/ה. בנוסף, לא הרגשתי בטוחה מספיק מבחינה רגשית לגדל ילד/ה לבד. עשיתי הפלה והרגשתי הקלה עצומה."

 

השלמת ההיריון עד סופו

במידה והחלטנו לאחר ההלם הראשוני להשלים את ההיריון עד תומו, חשוב לקבל טיפול רפואי ובהקדם. עלינו להימנע משימוש באלכוהול ובסמים, בכדורי הרזיה, בתרופות טבעיות, באמצעי מניעה ובתרופות ללא מרשם, עד לייעוץ עם איש או אשת מקצוע רפואיים. במידה ואנו נוטלות תרופות במרשם יש להתקשר רופא/ה המטפלים (ראו פרק 20, 'היריון').

הורות

תינוקות הם סתגלנים וחזקים במידה ניכרת, כאשר יש להם דמות מטפלת עקבית ומטפחת רגשית, וכאשר הם מרגישים בנוח, מאכילים אותם כראוי והם בטוחים. משימת גידול ילדים נמשכת כל החיים, ובחיי היומיום מדובר במלאכה לא תמיד פשוטה. היחסים עם ילדינו מורכבים, הם יכולים להיות מתגמלים ומפעימים ובה בעת קשים ומתסכלים. ייתכן שאנו נמצאות במערכת יחסים טובה עם אבי ילדנו וביחד אנו מתכוננים למצב החדש, להורות. ייתכן גם שמצבנו האובייקטיבי קשה יותר – בן/בת הזוג אינם מעוניינים להיות הורים בצורה פעילה, אנחנו צעירות מאוד ואין לנו מספיק משאבים. ובכל זאת הדבר אפשרי. ככל שילדים רבים יותר גדלים ללא דמות אב נוכחת ונשים חוות העצמה ועצמאות כלכלית, כך נעשה מקובל יותר חברתית לנשים לגדל את ילדיהן לבדן. אנו יכולות לזכות לתמיכה ולייעוץ במסגרות טיפוליות שונות או להקים לעצמנו מסגרות תמיכה אלטרנטיביות מספקות ואוהבות.

"הייתי במערכת יחסים יציבה לטווח ארוך עם בחור תומך שידעתי שיעמוד מאחורי, לא משנה מה אבחר. ביליתי שבוע מיוסר במחשבות וכתיבה ולבסוף הבנתי שאני רוצה להיות אם. אמרתי לבן זוגי שהוא יכול לעזוב עכשיו או להישאר ולהיות אבא. אני שמחה שהוא החליט להישאר. סיפרתי את הסיפור פעמים רבות לבתי, שהיא היום בת שלוש. הוא אחד מהאנשים האהובים עליה. אני רוצה לוודא שהיא יודעת שלא הרגשתי שהלידה שלה נכפתה עלי, שבחרתי להיות אמא שלה."

אומנה ואימוץ: בפני נשים הרוצות להשלים את ההיריון אך לא רוצות לגדל את הילד/ה, ניצבות שתי אפשרויות חוקיות – אימוץ ואומנה.

אומנה: מסגרת לגידול ילדים שבה משפחה מקבלת לחזקתה ילד/ה לתקופה מוגבלת מראש (יש אומנה יומית, אומנה קצרת טווח ואומנה ארוכת טווח עד גיל שמונה-עשרה). אומנה, בניגוד לאימוץ, נחשבת לפתרון זמני ויש מצבים שבהם ניתן להפסיק את האומנה. השירות למען הילד של משרד הרווחה הוא שירות טיפולי ממלכתי המוסמך לפעול בכל הקשור לאימוץ בישראל מכוח חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981. השירות פועל במסגרת משרד הרווחה, האגף לשירותים חברתיים ואישיים. מוסד זה מפנה למשפחות אומנה, דואג לאשה עד ללידה ומסייע בקבלת ההחלטה הטובה עבורה.

אימוץ: ניתן להפנות את הילד/ה לאימוץ, מייד לאחר הלידה או לאחר זמן מה. האימוץ כולל הפיכת הילד/ה, באופן חוקי, לבן/ת משפחה אחרת, שאינה משפחתם הביולוגית. תהליך האימוץ כרוך, בדרך כלל, בביטול הזכויות והחובות החוקיות של המשפחה הביולוגית כלפי הילד/ה, והעברת חובות וזכויות אלה למשפחה המאמצת. במקרים מועטים מתאפשר אימוץ פתוח.

עכשיו, משקיבלנו החלטה,

לא משנה באיזו דרך בחרנו ללכת, חשוב שננהג בעצמנו בעדינות ובסובלנות. עוד לא הגענו לסופה וייתכן שנתאבל על הבחירה שלנו ועל כך שלא בחרנו בדרך השנייה. אֶבֶל הוא נורמלי וחשוב. אין הוא מעיד בהכרח על בחירה לא נכונה. הוא מצביע על האובדן שחווינו. אנו זקוקות לתמיכה בזמנים אלה ואין זו בושה לרצות בה. ניתן וכדאי גם לקרוא ולהעמיק את הידע שלנו בנושא. ככל שיהיה לנו מידע רב יותר לגבי האפשרויות העומדות בפנינו ולגבי רגשותינו, כך יהיו בידינו עוצמה ואפשרויות רבות יותר לנהל חיים מספקים.

ר' לקריאה נוספת: הספר 'נשים לגופן', 2011, בעריכת טל תמיר, בהוצאת מודן.

 

 

 

סגירת תפריט
דילוג לתוכן