מחקרים וספרים רבים (כדוגמת ספרה של סוזן בראונמילר: "בניגוד לרצוננו", 1980) מתייחסים לסוגיית המיתוסים הרווחים בנוגע לאונס, תקיפה מינית ואלימות במשפחה. אימוץ המיתוסים נובע מתוך צורך ליצור תדמית מסוימת למקרי אונס ואלימות. תדמית זו גורמת להרחקה של האונס והאלימות מחיי היום יום ולאמונה שאונס ואלימות מתרחשים רק מול נשים מסוימת ורק במקומות חשוכים ורחוקים על ידי אדם זר. המציאות מוכיחה לנו שאין זה כך. להלן רשימת מיתוסים ולצידם – העובדות:

צילום, מנאל מחמיד
  • אונס נגרם מדחף מיני ספונטני – לא נכון, אונס אינו מין. אונס הוא מעשה אלים המתבצע דרך מין. מרבית מקרי האונס מתוכננים מראש.
  • אונס מתרחש בשעות הלילה – לא נכון, אונס מתרחש בכל שעות היממה.
  • אונס מתרחש במקומות חשוכים, מבודדים מאנשים או בטרמפים – לא נכון, רק 5% ממקרי האונס מתרחשים בטרמפ! למעלה מ- 50% ממקרי האונס מתרחשים בבית הנתקפת או בבית התוקף.
  • אונס הוא פשע המלווה תמיד באלימות פיזית ועם איומי נשק- לא נכון, כ- 70% ממקרי האונס מתרחשים ללא איומי נשק, ללא מכות וללא סימנים חיצוניים וזאת כתוצאה מכך שהתוקף מנצל את ההלם האוחז בדרך כלל בקורבן על מנת לבצע את זממו.
  • אנס הוא גבר עם יצרים מיניים חזקים – לא נכון, אין קשר בין יצר מיני לאונס. מרבית מקרי האונס מתוכננים מראש ואינם תוצאה של דחף רגעי.
  • אנס הוא חולה נפש- לא נכון, 95% מהאנסים שהורשעו אובחנו כלא סובלים ממחלות נפשיות.
  • צעירות שלבושות חשוף פגיעות יותר לאונס – לא נכון, נשים נאנסות ללא קשר להופעתן החיצונית ולגילן. אונס מתבצע בתינוקות, בקשישות ובצעירות. אונס מתרחש גם בחברות שבהן הלבוש הוא צנוע ביותר.
  • רק נשים נאנסות – לא נכון, אחד מכל שבעה גברים עובר אונס.
סגירת תפריט
דילוג לתוכן