"בבית שלנו כל מה שנוגע להפרשות הגוף היה אסור באזכור. הייתי בטוחה שאנשים מבוגרים עושים רק פיפי… היית צריכה להוריד את המים בזמן שאת עושה פיפי כדי שמחוץ לחדר השירותים אף אחד לא ישמע חס וחלילה את צלילי הזרימה.. "
נפגשנו לשיחה על מחזור ומיניות. נעמי, בת 43, סיפרה שבגיל 12 היה ברשותה ידע דל בנושא, ידע שרכשה בשיעורי העשרה בבית הספר. כש"קיבלה" בקייטנה, בחופש הגדול, לא היתה בטוחה "שזה זה". היא ריפדה את תחתוניה בנייר טואלט והרגישה מאוד בודדה. "כשחזרתי מהטיול זרקתי לפח את כל התחתונים. התחלתי להשתמש בצמר גפן ובאיזשהו שלב, באופן עצמאי, קניתי טמפונים והתחלתי להשתמש בהם. לא זכור לי מעולם שמישהי מהמשפחה שאלה אותי מה קורה עם זה. אני זוכרת שדובר על זה שטמפונים עלולים לקרוע את קרום הבתולים אבל אני קראתי באופן עצמאי חומר בנושא והחלטתי שזה בסדר לי".
שיחות עם נשים בוגרות חושפות שמרביתנו גדלנו בבורות גדולה בכל הנוגע לגוף ומיניות. הווסת הייתה סוד ש"עבר בירושה" פיזיולוגית, אך לאו דווקא לאחר הכנה ותמיכה, מאמא לבת. עבור חלק מהנשים, הפך הסוד לפצע מדמם (תרתי משמע) במערכת היחסים, המורכבת ממילא שלהן, עם אמותיהן. פצע שניזון מחוסר אמון ומחוסר אונים.
הגישה והמודעות של נשים ונערות לנושאים אלה משתנות בעשורים האחרונים, שינוי המתבטא גם בגישתם של אמצעי התקשורת, האינטרנט, הספרות, תוכניות הלימודים ושאר מקורות המידע, החושפים את הקהל, גדולים/ות כקטנים/ות, לנושאים של מיניות והתבגרות.
אשה שלא גדלה עם הידע הדרוש, מספרת על הדרך החדשה שהיא מתווה ועל דרכה להפוך את אירוע קבלת הווסת לטקס משמעותי:
"מובן שבדור הבא ניסיתי לעשות "תיקון". התחלתי להגניב לשיחות עם בתי כבר בכתה ה' את הנושא והיא שאלה אותי יותר ויותר שאלות. הבנות היום גם מדברות ביניהן ואפילו יצא לי לדבר עם חברות שלה. קניתי גם ספרון מתאים, שיהיה בבית. ביום בו היא קיבלה את הווסת, לפני כשנה, היא התקשרה אלי לעבודה בוכה. הרגעתי אותה מעט והנחיתי אותה מה לעשות. יצאתי מוקדם מהעבודה וקניתי לה סלסלת קש יפה ובתוכה שמתי תחבושות משני סוגים, סט אחד של תחתונים וגוזיה (חזייה ראשונה שהיא מעין שילוב של חזייה וגופיה) וגם פיג'מה חדשה. בבואי הביתה דיברנו על זה מעט ומאז מדי פעם, אם יש התלבטות בקשר לטיול או בריכה, היא משתפת אותי. היא ניסתה להשתמש בטמפונים ולא הצליחה ושאלה אם אני יכולה להדגים לה. עשיתי זאת!"
כל אשה בוחרת את הדרך המתאימה עבורה ועבור בתה. קבלת הווסת מתרחשת במהלך גיל ההתבגרות והריטואל החודשי מהווה חלק חשוב בזהות הנשית. ראוי שאנו, כאמהות, נשקיע מחשבה מקדימה בנושא, ננסה לצייד את בנותינו במנת מידע מהימנה ושימושית לחיים. אשה-אשה ומידת המעורבות, ההדרכה וההדגמה המתאימה לה. לא כולנו מסוגלות להתגבר על מחסומי העבר ולהדגים החדרת טמפון. אולם ניתן להתכונן היטב לשיחה, להגניב התייחסויות יומיומיות לנושא שיאותתו לבנותינו כי אנו פתוחות לשמוע. ניתן גם, במידה ואנו מתקשות לשוחח על כך ישירות, לשלוח אותן לאמצעי מידע קיימים (לתת ספר במתנה, להפנות לאינטרנט).
הן זקוקות לידע, אך יותר מכך הן זקוקות לנו, כמדריכות בעולם המוצף במידע.
לקריאה נוספת, ראו הספר נשים לגופן, 2011. טל תמיר (עורכת). בן שמן: הוצאת מודן.
