מתישהו, באמצע החיים, פוקדת אותנו תקופה משמעותית אשר כונתה עד לא מכבר בשמות המעידים על המשמעויות החברתיות השליליות במובהק המיוחסות לה כ"גיל הבלות", "גיל המעבר" או "משבר אמצע החיים". במהלכה של תקופה זו חלק מן הנשים מתנסות בתסמינים שונים, כגון דימומים כבדים ו/או מחזורי ווסת לא סדירים, ו/או גלי חום. ה"מנופאוזה" מתחילה מאוחר יותר, 12 חודשים מיום הפסקת המחזור ואילך, כלומר, עד יומנו האחרון. הפרק עוסק בדרכים שונות להתמודדות עם "אמצע החיים", מבחינה רגשית ופיסית, ומשלב מחקרים שונים אודות ההורמונים והשפעתם וכן שיטות טבעיות תוך שהוא מציע נקודת מבט והתמודדות הכוללת השלמה וקבלה של שלב זה בחיינו.
(27) השנים המאוחרות שלנו
השנים המאוחרות לחיינו, מתאחרות ומתארכות. הזיקנה מתחילה מאוחר יותר ואנו חיות זמן יותר. קשר הדוק מתקיים בין מצבנו הבריאותי לאיכות חיים טובה בשנים המאוחרות, עם זאת גורמים נוספים משפיעים מאוד על איכות חיינו גופינו ועצמיותינו כגון: פרישה לגמלאות ואובדן של בן/בת זוג. מערכת הבריאות בישראל מעניקה שירותים רפואיים לזקנים וזקנות ובניגוד למדינות מערביות אחרות ותרופות וחלק מהטיפולים הרפואיים ניתנים בעלות מסובסדת נשים שלא עבדו בצעירותן מחוץ לבית או שהמעסיק לא הפריש עבורן תשלומי פנסיה, עלולות למצוא את עצמן בשנים אלו נסמכות בעיקר על קצבת הביטוח הלאומי לצורך תרופות וקיום בסיסי. הפרק מתמקד במצבים כרוניים רפואיים, האפשרויות לקבלת סיוע ועזרה במצבי נכות, התמודדות עם תחושות אובדן של יכולות וכישורים וכן אובדן של משפחה, בני/בת זוג שליוו אותנו כל החיים. הפרק מבקש לתת תמונה כוללת על מצבן של נשים זקנות בישראל תוך שהוא מצביע גם על היופי שניתן למצוא בשנים אלו וגם על ההתמודדות עם הקשיים המלווים.
