الأمراض المنقولة عن طريق العلاقة الجنسية STD

الأمراض المنقولة جنسيا (STD), هي أمراض تنتقل بين البشر عن طريق الاتصال الجنسي المهبلي, الفموي أو الشرجي.

النساء أكثر عرضة من الرجال لخطر الإصابة بالأمراض المنقولة بالاتصال الجنسي لأسباب ثقافية, اقتصادية وبيولوجية.

الخطوة الأولى للوقاية هي التعامل مع التصور الشائع بأن الأمراض التي تنتقل عن طريق الاتصال الجنسي تحدث للآخرين. ذلك يعني, أننا جميعا يمكن أن نصاب ويكون الكشف المبكر, كما هو الحال مع أي مرض, أمرًا بالغ الأهمية. علينا إبراز الخوف من الإصابة على رأس سلم أولوياتنا, علينا حماية أنفسنا من الإصابة بالأمراض التي يمكن أن تضر بجودة حياتنا وسلامتنا واللجوء إلى العلاج الفوري في حالة التعرض للاصابة.

 

الأمراض المنقولة عن طريق العلاقة الجنسية STD

الأمراض المنقولة جنسيا (STD), هي أمراض تنتقل بين البشر عن طريق الاتصال الجنسي المهبلي, الفموي أو الشرجي.

النساء أكثر عرضة من الرجال لخطر الإصابة بالأمراض المنقولة بالاتصال الجنسي لأسباب ثقافية, اقتصادية وبيولوجية.

الخطوة الأولى للوقاية هي التعامل مع التصور الشائع بأن الأمراض التي تنتقل عن طريق الاتصال الجنسي تحدث للآخرين. ذلك يعني, أننا جميعا يمكن أن نصاب ويكون الكشف المبكر, كما هو الحال مع أي مرض, أمرًا بالغ الأهمية. علينا إبراز الخوف من الإصابة على رأس سلم أولوياتنا, علينا حماية أنفسنا من الإصابة بالأمراض التي يمكن أن تضر بجودة حياتنا وسلامتنا واللجوء إلى العلاج الفوري في حالة التعرض للاصابة.

اين يمكن إجراء الفحوصات؟

يمكن إجراء اختبارات الدم لتحديد الأمراض التي تنتقل عن طريق الاتصال الجنسي في أحدى مختبرات صندوق المرضى, بالمستشفيات والعديد من العيادات. في الحالات التي تشعرين فيها بالراحة مع طبيب/ة العائلة,  يمكنك طلب إحالة لإجراء فحص دم. إذا لم يكن الأمر كذلك, بالإمكان طلب إجراء فحص سري (حيث يتم التعرف عليك من خلال رقم, وليس حسب الاسم). لاحظي أن الفحوصات “السرية” ليست مجهولة ويمكن ان تكون النتائج في سجلك الطبي, ومتاحة للوصول إليها من قبل المحاكم.

في الحالات التي تفضلين فيها الحفاظ على خصوصيتك, بالإمكان إجراء فحصك في عيادات المستشفيات, التي تسمح بإجراء فحص خاص ولكنها لا تحافظ على سرية تامة, أو يمكن إجراء الفحص في عيادة اللجنة لمكافحة الإيدز وعيادة ليفينسكي حيث يمكن القيام بالفحص دون الحاجة إلى تقديم تفاصيل تحديد الهوية. في العيادات, يتم أخذ عينات الدم, البول والمخاط حسب الحاجة للتحقق من الأمراض المختلفة. لا يتم إعطاء نتائج الفحص عبر الهاتف, بل في العيادة نفسها, وفي وضع استشاري.

معلومات إضافية حول مراكز الفحوصات

ساعات, استشارة تلفونية والمزيد من الخدمات بالإمكان الحصول عليها عبر الروابط التالية:

موقع لجنة مكافحة الإيدز

عيادة ليفنسكي في تل أبيب

معلومات في موقع وزارة الصحة

البيت المفتوح في القدس

تقسم الأمراض التي تنتقل عن طريق الاتصال الجنسي إلى مجموعتين: المجموعة البكتيرية التي يمكن علاجها بالمضادات الحيوية ومجموعة الأمراض الفيروسية غير القابلة للشفاء, ولكن هناك علاجات تخفف من الأعراض المصاحبة لها.

الأمراض البكتيرية

  • داء المتدثرات
  • السيلان
  • الزهري
  • الميورة الحالة لليورياOreoplasmhomicoplasm

الأمراض الفيروسية

  • الهربس, نوع 1 و 2
  • فيروس الورم الحليمي البشري
  • الالتهاب الكبدي B
  • فيروس نقص المناعة المكتسبة / الإيدز

 لمزيد من التفاصيل حول فيروس الايدز والتعامل معه

للتوسع وقراءة الفصل الكامل في كتابنا حول الامراض المنتقلة عبر العلاقة الجنسية

נסקור כאן בקצרה את המחלות העיקריות המועברות במין, את דרכי ההדבקות, גילוי המחלה, טיפול והשאלה אם ניתן להגיע לריפוי מלא.
לחצי על הכותרת כדי לקרוא את כל התוכן.

אחת המחלות הנפוצות ביותר בארץ.

התפשטות המחלה: יחסי מין נרתיקיים, אוראליים (פחות נפוץ) או אנאליים; נגיעה בעין ביד מזוהמת; העברה מאם לתינוק במהלך הלידה.

הגורם: חיידק

מתי מופיעים התסמינים? דלקת באגן (PID) זמן לא ידוע; יתר התסמינים: 7-14 יום מרגע ההידבקות.

תסמינים נפוצים

אצל 4 מתוך 5 נשים אין תסמינים.

יכולה להתפתח לדלקת בצוואר-הרחם: הפרשה נרתיקית, כאבים במתן שתן, דימום נרתיקי לא רגיל ודימום לאחר קיום יחסי-מין. דלקת באיברי האגן: דימום וכאבים בבטן התחתונה. צוואר הרחם עלול להיראות נפוח או מודלק, דלקת בפי הטבעת (פרוקטיטיס).

אבחון: מהפרשות בדרכי המין, בדיקת שתן.

לעיתים המחלה מאובחנת בטעות כמחלת הזיבה, חשוב להיבדק לשתי האפשרויות.

טיפול: אנטיביוטיקה בגלולות.  

סיבוכים אפשריים: דלקת באגן עלולה להתפתח לכאב כרוני באגן ולגרום לפגיעה בפוריות ולסיבוכים במהלך היריון (היריון חוץ רחמי).

התפשטות המחלה: יחסי מין נרתיקיים, אנאליים או אוראליים; נגיעה בעין ביד מזוהמת; העברה מאם לתינוק במהלך הלידה.

הגורם: חיידק

מתי מופיעים התסמינים: בממוצע: 3-7 ימים מרגע ההידבקות.

לרוב אין תסמינים. יכולה להתפתח לדלקת בצוואר-הרחם: הפרשה מוגלתית או דימום מהנרתיק, כאבי גרון, כאבים במתן שתן, בלוטות מוגדלות (ליד איברי המין) כאבים בפי הטבעת ונפיחות.

מניעה: קונדום

אבחון: תרבית מצוואר הרחם, בדיקת שתן.

לעיתים המחלה מאובחנת בטעות ככלמידיה. יש להיבדק לשתי האפשרויות.

טיפול: אנטיביוטיקה – בגלולות או בהזרקה.

סיבוכים: זיהום באגן התחתון, בעיות פוריות, דלקת פרקים.

התפשטות המחלה: מגע מיני עם אדם נגוע או נגיעה בעורו של אדם נגוע.

מתפשטת באמצעות פצעים פתוחים או פריחה המופיעים בכל מקום בגוף. עלולה להדביק עובר לפני לידה. איננה מדבקת לאחר מספר שנים של מצב ‘רדום’ (לטנטי(.

הגורם: חיידק.

מתי מופיעים התסמינים?

בשלב הראשון:10-90  יום (בממוצע: 3 שבועות) מרגע ההידבקות.

בשלב השני:1-6  חודשים מרגע ההידבקות.

תסמינים נפוצים בקרב נשים וגברים:

בשלב הראשון: פצע גדול באיבר המין או סביבו. לא תמיד כואב. הפצע יכול להופיע גם בפה, בפי הטבעת, או על הגוף במקום שבו חלה ההדבקה (אצבע וכד’). הפצע מבריא כעבור 1-5 שבועות, אך החיידק נשאר בגוף.

בשלב השני: פריחה לא מגרדת על הגוף או על הפנים, חום, בלוטות נפוחות ולעיתים נשירת שיער. כל התסמינים הללו עוברים ללא טיפול לאחר כחודש.

בשלב ה’רדום’: עד 20 שנה ללא סימנים חיצוניים, אולם החיידק עלול לפלוש לאיברים פנימיים, כולל הלב והמוח.  בשלב השלישי: ראו “סיבוכים”.

מניעה: קונדום.

אבחון: בדיקת דם.

טיפול: אנטיביוטיקה בהזרקה.

סיבוכים אפשריים בקרב נשים וגברים בהיעדר טיפול: עיוורון, פגיעות מוחיות, מחלות לב, מחלות פרקים, שיתוק.

בשלב השלישי: המחלה תוקפת את המוח, הלב, המפרקים ורקמות אחרות.

התפשטות המחלה: מגע מיני.

מועבר לרוב כאשר עדיין לא הופיעו תסמינים. ייתכן שהאדם הנגוע לא יודע על מחלתו.

הווירוס מועבר באיזור(ים) בגוף בו התבצע מגע.

הגורם :וירוס

מתי מופיעים התסמינים?

תסמינים נפוצים: בד”כ ללא תסמינים.

בעת התפרצות: ריכוז של פצעונים מכאיבים באזור איברי המין, כאבים במתן שתן, הפרשות, בלוטות מוגדלות, חולשה, חום, כאבי גוף.

בד”כ התסמינים חוזרים ומופיעים באותו מיקום שבו הווירוס נכנס אל הגוף. נפוץ בעיקר כאשר האירוע נגרם על ידי הרפס סוג 2.

האירועים החוזרים בד”כ פחות אלימים. עלולים להופיע כתגובה ללחץ או לעמידות נמוכה של הגוף. אצל א/נשים מסוימים התופעה לא חוזרת.

מניעה: קונדום אינו מונע לחלוטין הדבקה.

עלולים להופיע פצעי עור מידבקים במקומות אחרים.

כיום מפותח חיסון.

אבחון: בדיקה גופנית ובדיקה מעבדתית של דוגמאות מהפצעונים.

בדיקת דם להרפס 1-2.

טיפול: הנגיף נשאר בגוף.

בהתפרצויות אפשר להשתמש בתרופות להעלמת התסמינים.

הערות:

הרפס 1 בד”כ על הפה, אולם שני הסוגים עלולים להדביק את איברי המין.

הרפס 2 , הידוע כהרפס גניטאלי חמור יותר.

יבלות באיברי המין ומתוך כ-100 הסוגים הקיימים, 30 מועברים במגע מיני.

התפשטות המחלה: מגע מיני עם פרטנר חולה; נגיעה ביבלות (יכולות להיות בתוך הוואגינה); אחרי שהיבלות הוסרו ניתן עדיין להידבק בנגיף בעקבות נגיעה באזור בו היו פעם יבלות.

הגורם: וירוס.

מתי מופיעים התסמינים? מספר חודשים או שנים מרגע ההידבקות.

תסמינים נפוצים:

נגיף הפפילומה: הווירוס איננו נראה, פצעונים קטנים ולא מכאיבים בצוואר הרחם.

יבלות: יבלות באיברי המין אצל גברים ונשים, שינויים טרום סרטניים בצוואר הרחם.

מניעה: קונדום איננו מונע לחלוטין הדבקה. ההדבקה עלולה להתרחש על ידי נגיף הנמצא בשק האשכים או על הבטן. קיים חיסון הנמצא בסל הבריאות בישראל לבנים ולבנות וניתן בחטיבת הביניים.

אבחון:

דגימות פאפ  (Pap)– בדיקות  שנתיות למציאת תאים לא- נורמליים בצוואר הרחם.

קולקוסקופיה – בדיקה המתבצעת בעזרת עדשה מגדילה. במקרים בהם נדרש בירור נוסף של תוצאות בדיקת הפאפ.

ביופסיה – דגימה קטנה של תאים לבדיקת מעקב של סרטן צוואר-הרחם.

יבלות: אבחון באמצעות בדיקה ויזואלית.

טיפול: יבלות ניתן להסיר באמצעים שונים: משחות, הקפאה, ניתוח או לייזר.

סיבוכים: חלק מזני נגיף הפפילומה ידועים כגורמים לסרטן צוואר-הרחם (סוגים אחרים גורמים ליבלות). סרטן באיבר המין הגברי ייגרם במקרים נדירים מאוד.

יבלות: עלולות לחסום את פתח היציאה הנרתיקי, הרקטלי או זה של הפין. בעת היריון, היבלות שבתוך הנרתיק עלולות לגדול, להפחית את אלסטיות דופן הנרתיק, ולהקשות על הלידה.
נשים מדווחות שהיבלות גורמות אי-נוחות בשעת קיום יחסי מין, גם לאחר הסרתן.
במקרים נדירים עלול להדביק את גרונו של הילוד.

התפשטות המחלה: מגע מיני, שימוש במחט משומשת; העברה מאם לתינוק בזמן ההיריון או הלידה.

הגורם: וירוס.

מתי מופיעים התסמינים ?שישה שבועות עד שישה חודשים מרגע ההידבקות.

תסמינים נפוצים: אובדן תיאבון, חולשה, כאבי שרירים, כאבי ראש, חום, שתן כהה. לעיתים לא ניתן להבחין בתסמינים.

מניעה: חיסון. קונדום מפחית סיכויי הדבקה.

אבחון: בדיקת דם.

טיפול: תרופות וטיפולים שונים בהתאם למצב הכבד, עד השתלת כבד.

סיבוכים: א/נשים שנדבקו במחלה, עלולים להפוך לנשאים כרוניים. הווירוס עלול לגרום לבעיות כבד כרוניות, טריכומוניאזיס (trichomoniasis), דלקת ואגינלית ממקור חיידקי (BV) ועוד.

דפדפי לפי הכותרות על מנת למצוא תשובות לשאלות שלך.

מחלות המועברות במין מועברות בעיקר באמצעות דם, זרע, נוזלים ואגינליים והפרשות מפצעים וחבורות שנגרמו על ידי המחלות. לכן הסיכון הגדול ביותר להידבקות מתרחש בשעת קיום יחסי מין ואגינליים, אוראליים או אנאליים ללא אמצעי הגנה שמציב גבול בין איברי הגוף המעורבים. אפשר להידבק גם באמצעות מגע עם פצעים או נגעים על איברי גוף של א/נשים אחרים, או באמצעות שימוש בסכיני גילוח, במחטים או בצעצועי מין שעליהם נוזלי גוף של אדם אחר. מחלות מין מסוימות, כמו הרפס, יכולות לעבור מאדם אחד לרעהו במגע שטחי, אך לא סביר להידבק במחלת מין ממושבי אסלה. השתלות או עירויי דם יכולים להעביר מחלות מין במקרה שהדם או האיברים המועברים לא נבדקו היטב, אבל החשש בישראל קטן כיוון שמנות הדם נבדקות לפני ההעברה.

התסמינים הנפוצים ביותר הם:

– כאב או צריבה בזמן מתן שתן.

– גירוד, הפרשות בעלות צורה או צבע יוצאי דופן או ריח יוצא דופן מהוואגינה או מפי הטבעת.

– כאבים חדים באזור הבטן התחתונה.

יבלות, כיבים (פצעים) או פריחה, לרוב באזורים הגניטאליים אך מחלות מין, משפיעות לפעמים גם על הירכיים, הגרון, העיניים (נפוץ בזיבה), הפה (נפוץ בעגבת או בהרפס) או, לעתים נדירות יותר, על האף או הידיים. במקרה של עגבת, התסמינים המוקדמים אינם כואבים (כיבים) או ייחודים לעגבת (כמו הפריחה, שמופיעה בשלב השני). אי לכך עלולות רבות מאיתנו לא להיות מודעות למחלה. ייתרה מכך, התסמינים עשויים להיעלם בעצמם לפני שנתחיל לדאוג בעוד הזיהום ממשיך להתפשט בגופנו.

מרבית הנשים הנדבקות בכלמידיה לא מרגישות כלל שמשהו השתבש. גם לזיבה אין בדרך כלל תסמינים. עם זאת, הן הכלמידיה והן הזיבה יכולות לגרום, כאשר אינן מטופלות, לדלקת באיברי האגן (PID), מצב בו הזיהום מתפשט לרחם והחצוצרות ואף לחלל הבטן. כאשר סיבוך זה אינו מטופל ייתכן גם נזק קבוע למערכת הרבייה. טיפול מוקדם ומניעת זיהומים חוזרים (העלולים להחמיר את הנזק המצטבר) יכולים להביא לריפוי מוחלט. גם הדבקה בנגיף הפיפילומה האנושית ((HPV אינה מורגשת בעת ההדבקה ואחריה, והנגעים יכולים להתפתח שנים לאחר ההדבקה.

לא תמיד, אבל חשוב לגלות מה גורם להם. ייתכן שזה משהו אחר, אבל בכל מקרה לא כדאי להתעלם ומומלץ מאוד לאבחן את הזיהומים ולטפל בהם. גירוי מקומי, גרד, הפרשה או צריבה במתן שתן יכולים להיגרם גם מסיבות אחרות כמו דלקת נרתיקית או דלקת חיידקית בדרכי השתן.

הידבקות בכל מחלת מין הופכת אותנו לפגיעות יותר להידבקות בנגיף ה-HIV, הנגיף שגורם איידס. מדוע? מחלת מין עלולה לגרום לסדקים בעור, לפצעים או לנגעים באותם חלקי גוף שיכולים להיפגע מHIV – כמו הוואגינה – וכך לאפשר לנגיף הHIV להיכנס בקלות רבה יותר למחזור הדם. כמו כן כיוון שנגיף הHIV תוקף תאי דם לבנים, האמורים להילחם בזיהום, מחלות מין, שגורמות לייצור מוגבר של תאי דם לבנים, עלולות להרחיב ולהגביר יכולת התקיפה של הHIV. זאת ועוד, אותן התנהגויות מסוכנות שהביאו אותנו להיחשף למחלה אחת יכולות לחשוף אותנו גם למחלות אחרות.

רבות ממחלות המין ניתנות לריפוי: מחלות מין שנגרמות מחיידקים, מאמבות ומאורגניזמים מיקרוסקופיים אחרים יכולות להיות מטופלות באמצעות אנטיביוטיקה דרך הפה, בעירוי או במשחה מקומית. מחלות מין מהסוג הזה כוללות עגבת, כלמידיה, זיבה, פטריה וטריכומונאס (trichomoniasis). הרשימה כוללת גם טפילי עור כמו אקרית (Mite), כיני ערווה (Crabs) וגרדת (Scabies), הגורמים לגירודים ולפריחה ויכולים להיות מועברים באמצעות מגע מיני. חשוב להזכיר כי העובדה שהמחלות “ניתנות לטיפול” פירושה שניתן להרוג את האורגניזמים ולעצור את התפתחות הזיהום, אולם אין פירושה שניתן למנוע את הנזק שכבר נגרם לגופנו. זיהום שאינו מאובחן ואינו מטופל יכול להביא לתוצאות חמורות. מניעה מוקדמת עדיפה על לקיחת סיכונים ותגובה מהירה לתסמינים יכולה למנוע השפעות ארוכות טווח.

ומה באשר למחלות מין ויראליות? במחלות אלו ניתן לטפל אבל אי אפשר לרפאן לגמרי. מחלות מין ויראליות נפוצות כוללות הרפס, צהבת B, נגיף הפפילומה האנושי, שגורם ליבלות באיברים הגניטליים ולשינויים אחרים בתאי צוואר הרחם, וHIV- שגורם לאיידס. הטיפול עשוי לסייע בהקלה על התסמינים ולהאט את התפתחות הזיהומים הויראליים או למנוע התפרצויות חוזרות.

 להתקשר מראש על מנת לברר אילו שירותים ניתנים בקופת החולים אליה אנו משתייכות ועלות הבדיקות. בישראל נכללות בסל השירותים הבריאותיים בדיקות ברמת התרביות ובדיקות הדם. בלי קשר למחלות המועברות במין לאשה בגילאי 35-53, כדאי לעשות משטח צוואר רחם (פאפ) כל שלוש שנים וגם בדיקה זו כלולה בסל השירותים.

שימו לב שלא תמיד הרופא/ה יידעו שיש לשלוח אותנו לבדיקות לאבחון מחלות מין ולכן אם אנו חשות ספק או נמצאות בתחילת מערכת יחסים ניתן לבקש מהרופא/ה טפסים לבדיקות. אפשר גם לעקוף את הביקור אצל הרופא/ה ולפנות למרפאה פרטית.

אם את קטינה ואינך רוצה שהורייך יידעו, אפשר לפנות למרפאות למתבגרות שקיימות כיום במרכזים רפואיים שונים בארץ. השירות ניתן בלא תשלום והפנייה יכולה להיעשות ללא ההורים. המרפאות מבטיחות לשמור על חיסיון רפואי.

אפשרות נוספת היא לפנות ל”עמותת דלת פתוחה” בטלפון 03-5101512  לקבל מידע על מחלות מין או להגיע לבדיקה גינקולוגית.

אפילו אם התסמינים אינם כואבים. עצם קיומם של תסמינים מקל על קבלת אבחנה מדויקת ברבות ממחלות המין. רופא/ה יכולים לאבחן הרפס בהסתכלות ובאמצעות בדיקות מעבדה (מדויקות), אם הדגימות נלקחות מפצעים פעילים ונשלחות לביצוע תרבית.

ניתן להקל על התסמינים בזמן ההמתנה לתור. עם זאת, כדאי להימנע ממריחת משחה על פצע שאינו כואב, משום שהיא יכולה להרוג את החיידקים ולפגום בדיוק של תוצאות הבדיקות. אם מדובר במקרה דחוף, לפי תחושתנו, ניתן לפנות לרופא/ה תורן במרכזי בריאות האשה או לגשת לחדר מיון בבית החולים הסמוך למקום מגורינו.

יש להמנע מקיום יחסי מין או משימוש בשטיפה אינטימית לפני הבדיקה הרפואית, משום שגם אלה יכולים לפגום בדיוק של תוצאות הבדיקות.

לא. רוב האמצעים למניעת היריון – כמו הגלולה, הדיאפרגמה וההתקן התוך-רחמי – לא מגנים מפני מחלות מין. נראה שגלולות למניעת היריון אף עלולות להגדיל את הסיכון להידבקות בכלמידיה ובאיידס בשל שינויים בצוואר הרחם החלים בעקבות נטילת ההורמונים. כאמור, כדאי להשתמש בגלולות ובקונדום גם יחד.

לחיות עם המחלה

חשוב לאבחן מחלות מין גם אם לעיתים לא ניתן לרפאן לחלוטין. תמיד קיימת אפשרות להקל על הסימפטומים, למנוע התפרצויות חוזרות וגם למנוע סיבוכים ארוכי טווח. ההשלמה עם מחלת מין בפרט כזו שהיא ללא מרפא, יכולה להיות תהליך ארוך או קצר, כל אחת על פי דרכה: אנחנו יכולות להתקשות להשלים עם העובדה שנצטרך לחיות עם מחלת מין כל חיינו; אנחנו יכולות לחוש המומות מההבנה שיש לנו מחלה שלא ניתן לרפאה וחרדות בקשר לקיום יחסים ארוכי טווח או לגבי לידת ילדים; לעיתים נחוש שהמחלה משתלטת על חיינו וגופנו בוגד בנו; כמו גם כעס, על המחלה ועל האדם שהדביק אותנו.

לחיות עם הרפס

הווירוס שגורם להרפס מטייל לאורך העצבים שלנו ומתיישב בקשרי העצבים. בזמן שהוא הופך לפעיל, הוא חוזר במורד העצבים אל פני העור. ההרפס הוא, על כן, זיהום ויראלי שהוא “חבר לחיים”. קרי, מרגע שחלינו פעם אחת הוא תמיד איתנו ויכול לתקוף אותנו בתקופות חולשה של הגוף.
להרפס שני מופעים: הרפס מסוג 1 גורם בדרך כלל לפצעים באיזור השפתיים או האף; הרפס מסוג 2 גורם לפצעים באיבר המין ולעיתים להתפרצות מאוחרת יותר גם על הישבן או הירכיים. שני הווירוסים יכולים להשפיע בשני האזורים. א/נשים רבים חווים סימנים מקדימים להתפרצות הרפס (המכונה פרודרום או prodromal) באיברי המין: עקצוץ, גירוד, כאב, צריבה או לחץ באזור המזוהם. בשלב מאוחר יותר מופיעים פצעים: תחילה פריחה אדומה ולאחר יומיים שלושה הפריחה הופכת לשלפוחיות. הגלדים נוצרים לאחר מספר ימים ואז הפצעים מחלימים. נשים שסובלות מהתפרצויות חריפות של הרפס עלולות לחוות גם עצירה ביכולת לתת שתן. התקפות הרפס יכולות לפרוץ בעקבות וסת, לחץ נפשי או גופני, קיום יחסי מין, מחלה, חום גבוה או חשיפה רבה לשמש. לעיתים קרובות הסיבה איננה ידועה. זיהוי גורמי ההתפרצות יכול לסייע לנו להפחית את רמת המתח בחיינו וכך להוביל לירידה בתדירות ההתפרצויות. יתכן גם שאם נרגיש נוח לדבר על ההרפס בחופשיות, יהיה לנו קל יותר להתמודד עם המחלה.

כיצד למנוע התפשטות של הרפס

אין מרפא להרפס והניסיונות לפתח חיסון לא נשאו פרי עד כה. מעבר לקיום יחסי מין בטוחים באופן קבוע, כאשר יש לנו או לשותפ/ה שלנו ליחסי מין פצעים פעילים בפה, או באיברי המין, עלינו להימנע ממגע משום שהרפס יכול להתפשט במהלך יחסי מין, כולל מין אוראלי. כאשר אנחנו סובלות מפצעי חום או קור על השפתיים או בפה, עלינו להימנע ממין אוראלי. נגיעה בפצעים מחייבת לרחוץ היטב ידיים ועלינו להיות זהירות במיוחד במגע עם העיניים כמו למשל בעת הרכבת עדשות מגע. אם אנחנו מגלחות את השיער באיברי המין לא מומלץ לגלח אותו בזמן התקף פעיל, כיוון שהדבר עלול לגרום להדבקת כל האיזור המגולח בנגיף.
אפשר להדביק בהרפס בשעת פעילות מינית גם ללא נוכחות פצעים פתוחים, אולם הסיכון לכך הוא נמוך יחסית. אם עולה חשד שנדבקנו בהרפס, מומלץ מאוד לגשת לבדיקה אצל הרופא/ה. הרופא/ה יסתכלו באיזור הנגוע, ואם יש נגעים או שלפוחיות תילקח תרבית לבדיקת הרפס.

הטיפול

במקרה קל תינתן משחה למריחה מקומית (Acyclovir) בעוד במקרים קשים יותר ירשמו כדורים: זובירקס (Acyclovir), ואלטרקס (Valcyclovir) או פאמויר (Famcyclovir). טיפול מקומי במשחה מספיק לעיתים, טיפול בכדורים יכול לקצר את משך ההתקף. במקרים בהם ההתקפים חוזרים בתדירות גבוהה, ניתן לקבל טיפול מונע למשך 6-12 חודשים וכך למנוע התקפים חוזרים בכ-70% מהמקרים. תרופות אלטרנטיביות עוזרות לחלק מן הנשים ובכל מקרה כדאי להתייעץ עם רופא/ה לפני פניה לטיפול אלטרנטיבי.
במקרים קשים, ובעיקר בהתקף ראשון, תיתכן הרגשה כללית רעה, תסמינים דמויי שפעת, נפיחות בלוטות במפשעה, קושי במתן שתן, ובמקרים מסוימים יתכן אף צורך באשפוז. באשפוז ניתן טיפול תוך ורידי ומוחדר קתטר לכיס השתן. במהלך התקפים חוזרים, התסמינים לרוב קלים יותר ומקומיים בלבד.

 

לחיות עם וירוס הפפילומה האנושי(HPV)

יבלות באברי המין

הנגיף יכול להיות אל-תסמיני ולגרום להדבקה גם כאשר אין נגעים נראים לעין. סוגים מסוימים של הווירוס (בין השאר סוג 6 ו-11) יכולים לגרום ליבלות באיברי המין (פפילומות) ומכאן שמו של הווירוס. היבלות באיבר המין (ולעתים בפי הטבעת) מופיעות חודש עד חצי שנה לאחר ההידבקות. הידבקות בסוגים אחרים של וירוס הפפילומה (בין השאר סוג 16 ו-18) מעלה את הסיכון להידבקות בסרטן צוואר הרחם. בדיקת סוג הווירוס אינה מתבצעת באופן שגרתי והידבקות בווירוס מאובחנת בדרך כלל בעקבות הופעת יבלות באברי המין או גילוי שינויים בצוואר הרחם. אם את נשאית של סוג אחד של הווירוס, הדבר יכול להעיד על כך שנחשפת גם לסוגים אחרים. הטיפול ביבלות ויראליות כולל טיפול במשחה מקומית כמו אלדרה (Imiquimod), אך במקרים בהם היבלות מפושטות יש צורך בטיפול באמצעות צריבה בלייזר. במצבים בהם היבלות פנימיות יש צורך בביצוע הצריבה תחת הרדמה אזורית או כללית. חשוב לדעת כי גם אם את עוברת טיפול להסרת היבלות, הן עלולות להופיע מחדש ויהיה צורך לעבור את הטיפול שוב. יכולה בנוסף, האפשרות להידבק בווירוס ולהפיץ אותו קיים גם אחרי שהיבלות הוסרו מהאזור הנגוע והעור נראה תקין.