להלן רשימת מאמרים מומלצים לקריאה כחלק מתוכנית ההכשרה.
בלחיצה על סימן + יפתח תקציר המאמר ובסופו מופיע קישור למחקר המלא.
הקשר שבין תפיסות מגדריות מסורתיות בחברה לבין התפתחות מערכות יחסים אלימות
שם המאמר: Social norms relating to gender and dating and relationship violence in English secondary schools: Exploring student, staff and parent/carer accounts
מחברים.ות: Rebecca Meiksin, Ruth Ponsford, Nambusi Kyegombe, Chris Bonell
שנה: 2025, כתב עת: Social Science & Medicine
המחקר בוחן את הקשר שבין נורמות חברתיות מגדריות לבין אלימות במערכות יחסים ודייטים בבתי ספר תיכונים באנגליה, מתוך מטרה להבין כיצד הנורמות החברתיות מעודדות או מרסנות פרקטיקות של פגיעה. המחקר מבוסס על רעיונות וקבוצות מיקוד של תלמידים, צוותי הוראה והורים מעשרה בתי ספר שונים.
ממצאי המחקר מראים כי נורמות סקסיסטיות המכפיפות בנות לבנים יוצרות מבנה כוח מגדרי המקל על הטרדות ואלימות ביחסים רומנטיים, וכיצד פרקטיקות אלה מחזקות את אותו מבנה באופן מעגלי. בעוד שאלימות פיזית נתפסת כבלתי לגיטימית חברתית על ידי הנוער, הנורמות המגדריות התומכות בהתנהגויות של שליטה, קנאה והפעלת לחץ הן נפוצות מאוד ונתפסות לעיתים קרובות כטבעיות, כהומוריסטיות או מובנות כפעולות של "גבריות" ולא של אלימות. המחקר זיהה כי נורמות של "גבריות קשוחה", נשיות "כנועה", מישטור מיניותן של בנות ושימוש בשפה הומופובית משמשים כסנקציות חברתיות המשמרות את האלימות בתוך מערכות יחסים. בנים זוכים לעיתים קרובות לתגמול חברתי על פעילות מינית, בעוד בנות מתמודדות עם סטיגמות קשות וביקורת על הופעתן. למרות שתלמידים וצוותים מנסים לעיתים לאתגר את נורמות ולצאת נגדן, הם נתקלים בקושי רב בשל ענישה חברתית על כך.
הכרה בנורמות החברתיות שמזינות אלימות בדייטים וזוגיות היא חיונית לפיתוח מענים בקרב צוותים והורים לשינוי התנהגויות של הטרדות, שליטה, כוחניות ואלימות.
לקריאת המחקר המלא: היכנסו כאן
כיצד תפיסות של רומנטיקה בתרבות משפיעות על התפתחות של אלימות בזוגיות
שם המאמר: The Culture of Romance as a Factor Associated with Gender Violence in Adolescence
מחברים.ות: Mar Venegas, José Luis Paniza-Prados, Francisco Romero-Valiente, Teresa Fernández-Langa
שנה: 2025, כתב עת: Social Sciences
המאמר בוחן כיצד התרבות הרומנטית של מתבגרים – האופן בו הם מבינים אהבה, זוגיות, מיניות ו”קשר רציני” – קשורה להיווצרות אלימות מבוססת-מגדר בתוך מערכות יחסים בגיל ההתבגרות. המחקר מתבסס על 220 ראיונות עומק עם תלמידים ותלמידות בבתי ספר תיכוניים בספרד.
הממצאים מציעים מודל שבו ממדים שונים של “תרבות הרומנטיקה” (אהבה רומנטית, זוגיות, מיניות, פורנוגרפיה, רשתות חברתיות, קבוצות שווים והפניות תרבותיות) משתלבים לכדי דימוי של "נשיות רומנטית" מול "גבריות דומיננטית". השילוב הזה מנרמל שליטה, קנאה ופיקוח, גם במציאות וגם אונליין, כך שהתנהגויות אלימות כלפי נערות נתפסות “טבעיות” או רק "קצת בעייתיות", ולא תמיד מזוהות כאלימות.
המאמר מדגים כיצד התרבות הזו משפיעה לא רק על יחסי כוח בין נערים לנערות, אלא גם על מסלולי החיים והלימודים. החוקרים מצאו כי בעיקר בקרב נערות זוגיות אלימה משפיעה באופן משמעותי ושלילי על הישגיהן הלימודיים – זוגיות אלימה פוגעת להן בריכוז, מסיחה את דעתן מהלימודים, גורמת להיעדרויות רבות מבית הספר ונמצא כי זוגיות אלימה היא גורם מנבא מרכזי לנשירה מלימודים או חזרה על אותה כיתה פעמיים. בנוסף, נמצא כי זוגיות אלימה משפיעה על בריאות נפשית של נערות בצורה חמורה יותר מנערים – נערות חוות רמות גבוהות של תלות רגשית, המובילה לתחושת אפטיות בתחומים אחרים בחיים. הקשר הופך למקור העיקרי לערך העצמי שלהן, מה שמוביל למצוקה רגשית כל פעם שמתגלה קונפליקט. הלחץ לנהל את הקשר ולהתמודד עם מצבי קנאה ושליטה של בן הזוג גוזל מהנערות את "הזמן המוקדש לעצמן" ופוגע ברווחתן הכללית. המאמר מדגיש כי בעוד שלגבי בנים הקשר הזוגי נתפס לעיתים כתוספת או גורם הסחת דעת שולי, עבור נערות הוא הופך לציר מרכזי המעצב את מסלול חייהן.
החוקרים מציעים שחינוך מיני-רגשי מקיף, שמפרק את מיתוסי האהבה הרומנטית ומאתגר מודלים של גבריות דומיננטית, הוא מפתח למניעת אלימות מגדרית בגיל ההתבגרות.
לקריאת המחקר המלא: היכנסו כאן
סוגי פגיעות באלימות דיגיטלית בזוגיות והשלכותיהן
שם המאמר: Digital Violence and Abuse: A Scoping Review of Adverse Experiences Within Adolescent Intimate Partner Relationships
מחברים.ות: Torp Løkkeberg S, Ihlebæk C, Brottveit G, Del Busso L
שנה: 2024, כתב עת: Trauma, Violence, & Abuse
הסקירה בוחנת את טווח החוויות השליליות באינטראקציות דיגיטליות בתוך מערכות יחסים רומנטיות בקרב מתבגרים.ות והשלכותיהן. החוקרים ביצעו סקירת היקף שיטתית של 18 מאמרים שפורסמו בכתבי עת בצפון אמריקה ובאירופה, המשלבים שיטות מחקר כמותניות ואיכותניות בקרב בני נוער עד גיל 18.
ממצאי הסקירה משרטטים תמונה מורכבת של פגיעות דיגיטלית המחולקת לארבעה נושאים עיקריים: תוקפנות, התנהגות שליטה, הטרדה ולחץ או כפייה מינית.
תוקפנות (Aggression): קטגוריה זו כוללת צורות חמורות של התנהגות פוגענית הכוללת שליחת הודעות מאיימות, התנהגות של סחיטה, בריונות רשת (Cyberbullying) ואלימות רגשית. המחקר מציין כי התנהגויות אלו יכולות להתבטא גם באיומים ישירים כלפי הקורבן או במעשי אלימות ואיומים שאינם ישירים.
התנהגות שליטה (Controlling behavior): זוהי אחת החוויות השכיחות ביותר באלימות דיגיטלית והיא כוללת ניטור ומעקב אחר בן הזוג, כגון בדיקת הטלפון שלו או מעקב אחר פעילותו ברשתות החברתיות. התנהגויות אלו כוללות גם דרישה לקבלת סיסמאות, מחיקת תמונות או חשבונות של בן הזוג, והפעלת לחץ לחסום או למחוק חברים ואנשי קשר.
הטרדה (Harassment): נושא זה מכסה טווח רחב של חוויות שנתפסות לעיתים כפחות חמורות מתוקפנות או שליטה, אך הן נפוצות מאוד. ההטרדה כוללת חודרנות אלקטרונית, שליחת כמות מוגזמת של הודעות טקסט (Excessive texting), עלבונות, והפצת שמועות. בנוסף, היא כוללת פגיעה בפרטיות, פרסום מידע אישי ללא הסכמה ושליחת הודעות מפחידות.
לחץ וכפייה (Pressure and coercion): קטגוריה זו מתמקדת בעיקר בהיבטים מיניים ופגיעות מיניות. היא כוללת לחץ מיני, איומים על רקע מיני וכפייה מינית המבוצעים דרך פלטפורמות דיגיטליות. מתבגרים.ות דיווחו על לחץ לשתף הודעות טקסט פרטיות, תמונות אינטימיות או תמונות עירום, וכן על מקרים בהם תמונות עירום שלהם.ן הופצו ללא הסכמתם.ן.
החוקרים מצאו מספר השלכות משמעותיות על קורבנות של אלימות דיגיטלית:
- בריאות נפשית ורגשית: פגיעה בערך העצמי, תחושות חוסר ביטחון, דיכאון, חרדה, בדידות, השפלה ומתח פסיכולוגי.
- השלכות פיזיות: בעיות שינה וירידה באיכות החיים הכללית.
- שינויי התנהגות: "צמצום עצמי" (Self-restricting behavior), הכולל הימנעות משימוש ברשתות חברתיות, בידוד חברתי מרצון ואובדן האוטונומיה האישית כדי למנוע קונפליקטים עם בן הזוג.
- התנהגויות סיכון ופגיעה עצמית: שימוש בסמים ובאלכוהול, פגיעה עצמית ואף ניסיונות התאבדות.
- דינמיקות ביחסים: פרידות, סכסוכים, קנאה, חוסר אמון ואי-הבנות.
החוקרים אף מציינים כי צעירים.ות שחוו אלימות במערכת יחסים נמצאים בסיכון מוגבר להפוך בעצמם לתוקפים במערכות יחסים עתידיות או להיקלע שוב למערכות יחסים אלימות. מעבר להשלכות המיידיות על הקורבן יש לאלימות דיגיטלית השפעות ארוכות טווח בעיצוב התנהגותו.ה העתידית.
לקריאת המחקר המלא: היכנסו כאן
על הקשר שבין אלימות במרחב המקוון לאלימות במרחב הפיזי בין בני זוג
Online and offline dating violence: same same, but different? :שם המאמר
מחברים.ות: Jaureguizar J, Dosil-Santamaria M, Redondo I, Wachs S, Machimbarrena JM
שנה: 2024, כתב עת: Jaureguizar et al. Psicologia: Reflexão e Crítica
מחקר סקירה הבוחן את הקשר והחפיפה שבין אלימות במערכות יחסים במרחב המקוון לבין אלימות פנים-אל-פנים בקרב מתבגרים.ות וסטודנטים.ות. החוקרים ביצוע ניתוח של 35 מחקרים מדעיים שפורסמו בשפות אנגלית, פורטוגזית וספרדית בין השנים 2010 ל-2022, ובחנו שני כיוונים: האופן שבו אלימות דיגיטלית בין בני זוג מנבאת אלימות פנים-אל-פנים, והאופן שבו אלימות פנים-אל-פנים בין בני זוג מנבאת התפתחות של אלימות דיגיטלית.
החוקרים מצאו שמי שחווה או מבצע אלימות במציאות נמצא בסיכון גבוה מאוד להיות מעורב באלימות גם במרחב הדיגיטלי. אלימות פסיכולוגית ורגשית (כמו השפלות) במציאות היא הגורם הכי חזק שמאפשר לנבא שתתרחש אלימות גם ברשת. מבחינה מגדרית, נמצא כי אצל בנות הקשר הזה הדוק יותר; אלימות פיזית ופסיכולוגית במציאות מובילה אצלן לשימוש רב יותר בטכנולוגיה לצורכי שליטה ואגרסיה. לעומת זאת, אצל בנים אלימות פיזית במציאות היא גורם פחות רלוונטי לניבוי אלימות ברשת, והם נוטים להשתמש בטכנולוגיה לשליטה בעיקר אם חוו אלימות מילולית או חברתית קודמת.
בכיוון ההפוך, החוקרים גילו שאלימות דיגיטלית יכולה להוביל ישירות לאלימות פיזית ופסיכולוגית במציאות. התנהגויות כמו מעקב אחרי בן הזוג ברשתות חברתיות או ניטור הודעות משמשות כ"זרז" שמגביר את המתח ומוביל להתפרצות של מריבות ועימותים פיזיים ממשיים. המחקר מדגיש כי זהו קשר מעגלי ודו-כיווני שבו שני סוגי האלימות מזינים זה את זה לאורך זמן. מבחינה מגדרית, הממצאים בכיוון זה מצומצמים יותר, אך הם מצביעים על כך שהסיכון הדו-כיווני קיים אצל שני המינים, כאשר אצל בנות הקשר בין אלימות במרחב הדיגיטלי לפיזי נוטה להיות מובהק ועקבי יותר במחקרים השונים.
לקריאת המחקר המלא: היכנסו כאן
תפיסות שונות של אלימות זוגית ושימוש בשפה - הבדלים בין נערות לנערים
שם המאמר: Adolescent Perceptions of Dating Violence: A Qualitative Study
מחברים.ות: Sarah Taylor, Carrie A. Calkins, Yan Xia, and Rochelle L. Dalla
שנה: 2021, כתב עת: Journal of Interpersonal Violence
המחקר בוחן את תפיסותיהם של בני נוער בנוגע לאלימות במערכות יחסים, תוך דגש מיוחד על הבדלים מגדריים באופן שבו הם מגדירים את התופעה ומזהים גורמי סיכון והגנה. המחקר השתמש בגישה איכותנית פנומנולוגית ובוצע באמצעות קבוצות מיקוד חצי-מובנות עם 30 מתבגרים בגילאי 14–19 מבית ספר תיכון במערב התיכון של ארה"ב.
ממצאי המחקר חושפים הבדלים מובהקים בשפה ובתפיסה בין בנים לבנות:
- הגדרת האלימות והשפה: בנים תופסים אלימות במונחים של פעולה, ביצוע ותוצאות פיזיות. הם משתמשים במילים אקטיביות כמו "להכות", "לשלוט", "לסחוט", "לסטור" או "לנצל" ומתמקדים בסממנים חיצוניים של אלימות כמו סימנים כחולים, חבורות ותפרים. החוקרים מדגישים כי בלטה בהעדרה שפה רגשית אצל בנים. הם כמעט ולא השתמשו במילים המתארות את התחושות הפנימיות של המעורבים. לעומתם, בנות מגדירות אלימות דרך חוויות הקורבן ועשו שימוש במילים ממוקדות רגש, כשהתימה המרכזית היתה חוסר אונים. הן השתמשו במילים כמו "לחוצה", "מפוחדת", "לכודה", "נאלצת", "אבודה" או "נחותה". גם כשהן הזכירו פעולות אלימות הן עברו מיד לתאר את ההרגשה שהקורבן חוות.
- גורמי סיכון: אלו הם גורמים שמגבירים את הסבירות שבני נוער יהיו מעורבים באלימות, בין אם כתוקפים ובין אם כקורבנות. בנים מתארים גורמי סיכון בעיקר כגורמים אישיים הנמצאים בשליטת הפרט – כמו שימוש באלכוהול, לחץ וניהול כעסים. הם נוטים לראות באלכוהול הצדקה או הסבר לאלימות. דגש רב מושם על חוסר היכולת של בנים להתמודד עם רגשות בשל סטיגמות חברתיות, מה שמוביל להתפרצות כלפי בת הזוג. לעומתם, בנות מזהות גורמי סיכון כגורמים חברתיים ומשפחתיים שלעיתים קרובות אינם בשליטת הפרט, כמו היסטוריה של התעללות בילדות, חשיפה לאלימות במשפחה או מחסור בתמיכה ועוגן חברתי.
- גורמי מניעה: אלו הם גורמים שמפחיתים את הסיכוי לאלימות ומסייעים למנוע אותה. בנים תופסים פעילויות שונות כגורמי מניעה עבורם, למשל פעילויות ספורטיביות המהוות פורקן, הרמת משקולות או מעורבות במועדוני נוער ובבית הספר. הם רואים בפעילויות אלה לשמור על עצמם "מצרות" וללמוד כישורי תקשורת. לעומתם, בנות תופסות הגנה ומניעה דרך מערכות יחסים ותמיכה אנושית. הן ציינו מנטורים, הורים שמהווים מודל חיובי לזוגיות וחברים או בני משפחה שמקשיבים להן ומחזקים את הביטחון העצמי שלהן. בשפתן, הגנה מגיעה מכך שיש "מישהו שבאמת מקשיב לך".
החוקרים הגיעו למסקנה כי מומלץ לאנשי המקצוע וצוותים המבצעים התערבויות מניעה להפחית את השימוש בשפה מקצועית מול בני ובנות הנוער ולאמץ את שפתם הייחודית של המתבגרים.ות בשילוב עם מרכיבים מותאמי-מגדר בתוכניות החינוך ליחסים בריאים.
לקריאת המחקר המלא: היכנסו כאן
סוגי אלימות, ייחוס אשמה ותגובה - הבדלים בין נערות לנערים
שם המאמר: Teen perceptions of adolescent dating violence
מחברים.ות: Katheryn E. Morrison, Shelley Hymel, Wendy Craig, Melanie Dirks, Brett Holfeld
שנה: 2023, כתב עת: Journal of Adolescence
במחקר זה נבדק כיצד מתבגרים.ות תופסים.ות ומגיבים.ות לגילויי אלימות בדייטינג מצד בני ובנות גילם, תוך בחינת הבדלים לפי סוג האלימות (פיזית, פסיכולוגית, מינית, דיגיטלית-פסיכולוגית ודיגיטלית-מינית), גיל ומגדר המשתתפים.ות. את המחקר ביצעו באמצעות סקר מקוון שנערך בקרב 663 תלמידי ותלמידות תיכון קנדיים בגילאי 14-17 (65% בנות), שחולקו באופן אקראי לחמישה תרחישים היפותטיים של אלימות בדייטינג, ומדדו תפיסות של אשמה, זיהוי האירוע כאלימות וכוונותיהם.ן להגיב לאלימות.
הממצאים העלו הבדלים משמעותיים בין סוגי האלימות: אלימות פיזית ומינית זוהתה יותר כאלימות בדייטינג מאשר אלימות פסיכולוגית או דיגיטלית-פסיכולוגית. מנהלי בית הספר נתפסו כמי שיטפלו באלימות פיזית או מינית באופן חמור יותר מאשר אלימות פסיכולוגית.
באלימות דיגיטלית-מינית נצפו הבדלים מגדריים מובהקים, בנים ובנות התייחסו לאלימות זו באופן שונה: בנים נטו יותר להסכים עם הקביעה כי הקורבן אשמה במה שקרה לה, והיו בעלי סבירות גבוהה יותר מבנות להניח כי היא "נהנתה מתשומת הלב" שקיבלה מהתוקף. בנים נטו יותר להפחית מאחריותו של התוקף (שהיה נער בכל התרחישים) ולייחס את מעשיו לכך שהם נעשה מ"אהבה" או שפשוט "נסחף" בלהט הרגע. הם גם נטו להעיד יותר כי "לא יעשו דבר" אל מול אירועי אלימות. בנים נטו להעריך את האירוע כבעל סבירות נמוכה יותר להשפיע לרעה על מערכות היחסים העתידיות של הקורבן בהשוואה להערכותיהן של הבנות.
החוקרים מציינים כי ממצאים אלו בקרב בני נוער עולים בקנה אחד עם דפוסים שנמצאו במחקרים קודמים על מבוגרים, בהם גברים נטו להפגין סובלנות רבה יותר כלפי אלימות בזוגיות ולייחס פחות אשמה לתוקפים. עם זאת, חשוב להדגיש כי למרות ההבדלים המגדריים, רמת האשמה המפורשת כלפי הקורבן הייתה נמוכה יחסית בקרב שני המגדרים, בעוד שהאשמה של התוקף דורגה גבוהה יחסית בקרב שני המגדרים.
הבדלים בגילאי הנוער – נוער צעיר יותר (גילאי 14-15) ייחסו יותר אשמה לקורבן והיו בעלי נטייה גבוהה יותר לפנות לעזרת מבוגר מנוער בגילאי 16-17.
המחקר מדגיש את הייחודיות של אלימות דיגיטלית והשפעותיה, את הצורך בתוכניות מניעה מותאמות סוגי אלימות ואת חשיבות התערבות בני ובנות הנוער למקרי אלימות תוך התייחסות להטיות מגדריות והנטייה להאשמת הקורבן.
לקריאת המחקר המלא: היכנסו כאן
הקשר שבין ערך עצמי ודימוי גוף נמוכים לאלימות בזוגיות
שם המאמר: Self-esteem, Body Image, and Dating Violence in Colombian Adolescents and Young Adults
מחברים.ות: Yolima Bolívar-Suárez1, Jorge Arturo Martínez Gómez1, Libia Yanelli Yanez-Peñúñuri
שנה: 2022, כתב עת: Journal of Interpersonal Violence
החוקרים ביקשו לבחון האם מאפיינים אישיים כמו הערכה עצמית, תפיסת דימוי הגוף וביצוע אלימות קודמת מסבירים קורבנות לאלימות בזוגיות, והאם מין המשתתפ.ת משפיע על קשרים אלו. המחקר התבסס על סדרת שאלונים בקרב 1,409 מתבגרים.ות וסטודנטים.ות קולומביאנים בגילאי 14–25.
לקריאת המחקר המלא: היכנסו כאן
מאפיינים של גורמי סיכון לאלימות בזוגיות בקרב נוער להטב"ק
שם המאמר: Factors Associated with Intimate Partner Violence Among LGBTQ + Individuals: a Scoping Review
מחברים.ות: Silveira, A.P., de Morais, N.A
שנה: 2025, כתב עת: Trends in Psychology
המחקר בוחן מהם גורמי הסיכון לאלימות בין בני זוג בקרב קהילת הלהטב"ק הייחודיים לאוכלוסייה זו הסובלת מהיסטוריה של הדרה, אפליה וסטיגמה חברתית. במסגרת המחקר החוקרים.ות ביצעו סקירת היקף של 143 מאמרים שפורסמו בין השנים 2017–2022.
מאפיינים ייחודיים לאלימות בזוגיות בקרב קהילת הלהטב"ק כפי שעולים מהמחקר:
- מודל לחץ מיעוטים (Minority Stress) – קהילת הלהטב"ק מתמודדת עם לחץ כרוני מתמשך כתוצאה מהתמודדות עם חברה שבה קיימים סטיגמטיזציה, אפליה ודעות קדומות. המחקר מצא כי אלימות בין בני זוג בקהילה היא לעיתים קרובות סימפטום של "לחץ מיעוטים".
- אלימות מבוססת זהות (Identity Abuse) – החוקרים מזהים סוג ייחודי של פגיעה שנועדה לבטל או לערער את הזהות המינית או המגדרית של בן.ת הזוג. דוגמאות לכך כוללות איומים ב"הוצאה מהארון" (Outing), כפיית סטריאוטיפים מגדריים, או שימוש בזהות המינית של הקורבן ככלי לשליטה וכוח.
- דו-כיווניות של אלימות – בניגוד למודלים המסורתיים של אלימות בזוגיות הטרוסקסואלית (צד אחד תוקף וצד שני קורבן), במערכות יחסים LGBTQ+ קיימת נטייה מובהקת לדו-כיווניות, כלומר, שני בני/בנות הזוג פועלים.ות הן כתוקפים.ות והן כקורבנות במקביל, כתוצאה מחוסר איזון בכוח, טראומות עבר, וקשיים בוויסות רגשי.
- המחקר טובע את המושג "הארון הכפול" (Double Closet) – מצב שבו א.נשים נאלצים להסתיר הן את זהותם.ן המינית והן את העובדה שהם חווים.ות אלימות. בידוד זה מקשה על זיהוי האלימות ועל פנייה למקורות תמיכה פורמליים. בנוסף, חוסר הכשרה של אנשי מקצוע וחשש מהומופוביה או טרנספוביה במערכות הסיוע מהווים חסמים משמעותיים בפני הקורבנות.
- קבוצות בסיכון גבוה – המחקר חושף כי טרנסג'נדרים, אנשים א-בינאריים וביסקסואלים (במיוחד נשים) חווים שיעורי אלימות וקורבנות גבוהים ובלתי פרופורציונליים לעומת קבוצות אחרות בקהילה. עבור טרנסג'נדרים, האלימות קשורה פעמים רבות לגורמים מבניים כמו אפליה במערכת הבריאות ובאכיפת החוק.
כמו כן המחקר מוצא גורמי הגנה אישיים, זוגיים וסביבתיים המפחיתים את הסיכון למעורבות באלימות בזוגיות או ממתנים את השפעתה כמו: הערכה עצמית גבוהה, אינטימיות רגשית במערכת היחסים ומסירות של בן.ת הזוג ותמיכה חברתית רחבה במסגרות לימודיות וחברתיות כאשר אקלים חיובי המכיר בלגיטימיות של זהויות להטב"קיות מהווה גורם חוסן משמעותי והפחתה במצבי אלימות.
לקריאת המחקר המלא: היכנסו כאן
השלכות של אלימות בזוגיות של צעירים להטב"קים על בריאות הנפש ונטייה לאובדנות
שם המאמר: Physical Dating Violence Victimization among LGBTQ Youth: Disclosure and Association with Mental Health
מחברים.ות: Price, M. N., Green, A. E., DeChants, J. P., & Davis, C. K.
שנה: 2023, כתב עת: Journal of Interpersonal Violence
המחקר בוחן את הקשר שבין קורבנות של אלימות פיזית במערכות יחסים (PDV) לבין מצב הבריאות הנפשית בקרב בני נוער וצעירים להט"ב (LGBTQ), תוך התמקדות בשכיחות התופעה, דפוסי חשיפתה והסיכון לאובדנות. המחקר בוצע באמצעות ניתוח כמותני של סקר מקוון רחב היקף שכלל 39,126 משתתפים בגילאי 13–24 מארצות הברית המזדהים כלהט"ב.
ממצאי המחקר מלמדים כי 11% מהמשיבים שניהלו זוגיות בשנה האחרונה חוו אלימות פיזית, כאשר שיעורי הפגיעה היו גבוהים במיוחד בקרב צעירים טרנסג'נדרים וא-בינאריים (ובפרט נשים טרנסיות) וכן בקרב אלו הסובלים ממצוקה כלכלית, חוסר יציבות בדיור או חוסר ביטחון תזונתי. נמצא קשר מובהק וחמור בין חוויית האלימות לבין פגיעה נפשית: קורבנות לאלימות פיזית היו בסיכון גבוה פי שניים לדווח על תסמיני דיכאון וחרדה, ובסיכון גבוה פי ארבעה לניסיון אובדני בשנה החולפת בהשוואה לאלו שלא נפגעו. המחקר חשף גם כי כ-37% מהנפגעים לא חשפו את הפגיעה בפני איש, ומי שכן בחר לשתף עשה זאת בעיקר מול חברים (84%) ופחות מול הורים או אנשי מקצוע. התוצאות מדגישות את הצורך באימוץ גישת הצטלבויות מיקומי שוליים (Intersectional) בפעולות המניעה המתייחסת לגורמי סיכון מבניים וחברתיים.
לקריאת המחקר המלא: היכנסו כאן
אסטרטגיות שליטה והתנהגויות מניפולטיביות בזוגיות של נוער וצעירים.ות
שם המאמר: I felt imprisoned: A qualitative exploration of controlling behaviors in adolescent and emerging adult dating relationships
מחברים.ות: Deziray De Sousa, Alison Paradis, Mylène Fernet, Stéphanie Couture, Andréanne Fortin
שנה: 2023, כתב עת: Journal of Adolescence
המחקר בוחן את המופעים המגוונים של אסטרטגיות שליטה והתנהגויות מניפולטיביות שמתבגרים.ות וצעירים.ות בגילאי 15–22 מפעילים או חווים בתוך מערכות יחסים רומנטיות, במטרה להבין כיצד דינמיקות אלו מעצבות את איכות הקשר ורווחתם.ן של הצעירים.ות. החוקרים ערכו ראיונות עומק חצי-מובנים עם 39 משתתפים מבתי ספר ומכללות בקוויבק, קנדה, כדי לתעד את חוויותיהם האישיות בנוגע לניהול קונפליקטים וטקטיקות שליטה בזוגיות.
ממצאי המחקר חושפים שלוש קטגוריות מרכזיות של טקטיקות שליטה: בידוד חברתי, דומיננטיות ומניפולציה רגשית. בידוד חברתי היתה השכיחה ביותר וכללה דרישות לשינוי התנהגות מול בני/בנות המין השני, ניטור רשתות חברתיות ואף שימוש בטכנולוגיית GPS למעקב אחר מיקום בן.ת הזוג. טקטיקה של דומיננטיות כללה שימוש באיומים ישירים והכתבת החלטות אישיות (כמו סגנון לבוש), ומניפולציה רגשית התבטאה באיומי פגיעה עצמית כדי למנוע פרידה, הטחת אשמה או שתיקה מכוונת כעונש. המשתתפים.ות שחוו התנהגויות אלו תיארו תחושת "כליאה", אובדן זהות עצמית ופגיעה קשה בביטחון העצמי.
מבחינה מגדרית, נמצא כי נערים נטו להשתמש יותר בדומיננטיות ובאיומים בפרידה או שיפגעו בעצמם, בעוד שנערות עשו יותר שימוש במניפולציות רגשיות (שתיקה מכוונת, התעלמות או הפגנת אדישות). החוקרים מדגישים כי שליטה נתפסת לעיתים קרובות כביטוי של אהבה או מחויבות בקרב צעירים.ות, אך היא מהווה גורם סיכון משמעותי להסלמה לאלימות פיזית ולפגיעה התפתחותית ורגשית עמוקה.
לקריאת המחקר המלא: היכנסו כאן
חינוך למגדר, מיניות מיטיבה, מודלים חיוביים וניפוץ מיתוסים - כגורמי מפתח למניעת אלימות בקרב נוער
שם המאמר: A Review of Evidence-Based Dating Violence Prevention Programs With Behavioral Change Outcomes for Adolescents and Young Adults
המחברים.ות: Chawla, S. A., Solomon, J., & Sarnquist, C.
שנה: 2024, כתב עת: Trauma, Violence, & Abuse
מחקר סקירה זה נועד לזהות ולהעריך האם התערבויות למניעת אלימות בזוגיות בקרב מתבגרים.ות וצעירים.ות (גילאי 10–24) מוכיחה שינוי התנהגותי ממשי בצמצום האלימות. המחקר בוצע באמצעות סקירה שיטתית של ספרות מחקרית מארה"ב ומקנדה שפורסמה בין השנים 1996 ל-2022, וסה"כ נכללו בו 18 תוכניות.
הממצאים מצביעים על כך שמרבית התוכניות שנבחרו הציגו תוצאות חיוביות ומובהקות סטטיסטית לירידה בביצוע אלימות וקורבנות, או לירידה של אחד מהם.
מרבית ההתערבויות (67%) הוגדרו כתוכניות מניעה ראשונית המיושמות בבתי ספר, בעוד השאר היו תוכניות מניעה שניונית שיועדו לנוער בסיכון מחוץ לבתי ספר. יעילות התוכניות נמדדה בטווחי זמן שונים, לעיתים עד ארבע שנים לאחר סיום ההתערבות, ונמדדו הערכות לאלימות פיזית, פסיכולוגית, מינית ודיגיטלית..
התוכניות המוצלחות התבססו ברובן (75%) על תיאוריות למידה חברתית-קוגניטיבית ושילבו שיטות של למידה מבוססת דיון. התכנים המרכזיים כללו הקניית מודלים חיוביים לזוגיות באמצעות שיפור כישורי תקשורת, ניהול קונפליקטים וזיהוי מאפיינים של מערכות יחסים לא בריאות. המחקר מציין כי התוכניות שמו דגש מיוחד על נורמות ותפקידי מגדר, כולל דיון בהבנייה החברתית של מגדר והשפעתה על אלימות; חלק מהתוכניות עסקו מפורשות באופן שבו תפיסות מגדריות מסורתיות מעלות את הסיכון לפגיעה. בנוסף, נכללו רכיבים של חינוך למיניות מיטיבה כדרך למניעת אלימות מינית, ניפוץ מיתוסים ועידוד תקשורת פתוחה עם הורים כגורם מגן.
למרות ההצלחה המחקרית, החוקרים מדגישים את הצורך בבדיקת יעילות התוכניות ביישומי שטח ב"עולם האמיתי" ללא פיקוח צמוד של חוקרים. הם קוראים לשיפור הכללתן של אוכלוסיות מגוונות בתוך תוכניות המניעה, ובמיוחד צעירים מהקהילה הגאה (LGBTQ+), שצרכיהם הייחודיים כמעט ולא מקבלים מענה, למרות שיעורי האלימות הגבוהים באוכלוסייה זו.
לקריאת המחקר המלא: היכנסו כאן