רקע

ב2002- חל מהפך בהתייחסות לטיפול הורמונלי בגיל המעבר. מחקר גדול ארגון הבריאות העולמי (WHO) ערך מחקר שנמשך 15 שנה ואסף נתונים מ160- אלף נשים בגיל המעבר. תוצאותיו הובילו לשינוי דרמט ביחס לטיפול בנשים בגיל המעבר, שתוצאותיו ניכרות עד היום למרות שמאז היו מחקרים שהפריכו ושינו את מסקנותיו.

המחקר של 2002 העלה שטיפול הורמונלי מעלה את הסיכון לחלות בסרטן השד. הפחד מהסרטן היה דרמטי וגרם להמלצות נגד הטיפול ההורמונלי.

מאז 2002 התפרסמו נתונים ומחקרים רבים שונים בעליל. תוצאות המחקר נבדקו בצורה מדוקדקת (כך למשל בעייתי שהם חקרו רק נשים משהחלו שימוש בטיפול רק מעל גיל 60) והאירו את המסקנות של 2002 באור אחר. התבררו כמה כללים שמאפשרים מתן טיפול כמעט ללא סיבוכים ועם תועלת רבה. למשל, שהתחלה מוקדמת של הטיפול, קרוב למועד הפסקת הווסת אינה כרוכה כמעט בסיכון כלשהו לתקופה של חמש שנות טיפול לפחות.

אחת המסקנות הנוספות היא שיש משמעות רבה לסוג הטיפול ההורמונלי. אצל הנשים שטופלו בתכשיר המכיל אסטרוגן ופרוגסטרון נמצאה עלייה בשכיחות סרטן השד, אולם במי שטופלו באסטרוגן בלבד נצפתה ירידה בשכיחות המחלה באופן משמעותי, וגם התמותה.

לאחר המחקרים החדשים מ-2004, 2012 מקובל היום על ארגוני הבריאות הבינלאומיים העוסקים במנופאוז ובאנדוקרינולוגיה שטיפול הורמונלי חלופי (זאת אומרת, טיפול הורמונלי שמחליף את ההורמונים הטבעיים שמייצר הגוף) הוא יעיל ביותר להתמודדות עם תסמיני גיל המעבר. להורמונים יש השפעה טובה על העצמות וכן על הלב ועל כלי הדם (הם מונעים תחלואה שלהם), אם הם ניתנים קרוב להפסקת הווסת.

אם הוחלט לנקוט בטיפול הורמונלי, יש להתאים את הטיפול החלופי לכל אישה באופן אינדיווידואלי, לפי התסמינים שלה וגורמי הסיכון. ניתן להציע טיפול פומי או טרנס־דרמלי (באמצעות ג'ל או מדבקות לעור). כמו כן ניתן להציע טיפול מקומי בכדורים או בקרם לנרתיק. מובן שמי שמקבלות טיפול הורמונלי חלופי צריכות להיבדק באופן שגרתי אצל רופא נשים.

אם נטילת ההורמונים החלה בחלון ההזדמנויות (לפני גיל 60 ופחות מ־10 שנים לאחר תום הווסת) לעיתים מומלץ למטופלות להמשיך לקחת אותם מעבר לגיל 65.

התחלת טיפול שנים רבות (מעל 10 שנים) לאחר המנופאוז נמצאה יעילה בהקלת תופעות גיל המעבר, בטיפול באטרופיה נרתיקית, במניעת שברים אוסטאופורוטים, הקטנת הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס והאטת הזדקנות העור, אך ייתכן וכרוכה בעלייה מסוימת בסיכון למחלות לב וניוון מוחי בנשים בסיכון.