דימוי גוף

יש לך רק גוף אחד. התבונני בידייך, ברגלייך, בבטנך. עצמי את עינייך, הרגישי את האוויר הנכנס והיוצא מגופך. זה הגוף שאיתו נולדת ואיתו תמשיכי לחיות. התבונני בנשים הנמצאות סביבך וראי את המגוון האדיר. אנחנו גבוהות או נמוכות, זקופות או כפופות, בעלות עיניים בצבעים שונים, צבע עורנו נע בין ורדרד בהיר לכהה נחושתי. לצבעי שיערנו ומרקמיו כמעט ואין גבול. מעטות מאד מאיתנו יוכלו להתאים אי-פעם לדגם הנתפס כרצוי על ידי החברה שלנו. בין אם אנו שמנות או רזות, בעלות מוגבלות או לא, צעירות או מבוגרות, כולנו שונות ממה שהחברה מצפה שנהיה. המאבק היומיומי לקבל ולאהוב את עצמנו בגופנו איננו רק מאבק מתמיד וחשוב של כל אחת מאיתנו למען עצמה, אלא אמירה אישית ופוליטית המקדמת שינוי. השאיפה לשלמות גופנית, מובילה לתחושה בלתי פוסקת של חוסר שביעות רצון מגופנו, תחושה שיכולה להגיע לעיתים לכדי תיעוב עצמי המכרסם באושרנו ובאיכות חיינו.

Shochat 34ud

טל שוחט, צילום.

להקטין, להגדיל , להבהיר, להשחים,  ל  מ  ת  ו  ח ח חח, להבליט, להסתיר, לתלתל, לישר, לעצב, לשרטט, להדק, לצבוע, לקשט…

הגוף הנשי בתרבות המערבית הוא מקור לחוסר נחת הדורש תחזוק תמידי ושיפוץ.
ובכל זאת, מה קורה כשהגוף שונה באופן מהותי מאידיאל היופי המקובל? 

ובכלל, בואו נחשוב לרגע, כמה נשים וגברים עירומים "אמיתיים" אנו רואות בחיי היומיום שלנו? במידה שלא נספור את האנשים (בעיקר נשים) שאנו רואות בעירום חלקי או מלא בפרסומות, בעיתוני אופנה, בסרטים ובטלוויזיה, אנו רואות מעט מאוד גוף עירום "אמיתי".

התקשורת מייצרת "מציאות אידיאלית", אך הגוף הנשי המוצג בה איננו גוף "אמיתי": לעיתים קרובות מדובר על נערות צעירות מאוד, או נשים שעברו ניתוחים, השתלות, מתיחות, הרעבה ודיאטות, הן מאופרות בכבדות והתמונות מרוטשות בעזרת תוכנות מחשב. העיוות התודעתי שיוצרת החשיפה לתקשורת מציג את הנשים האמיתיות כחריגות אל מול הנשים שאנחנו רואות יומיום בתקשורת. מודל היופי הרצוי איננו טבעי, אפשרי ומצוי, והוא מתעלם מהיופי שבשונות בינינו.

הבל החן ושקר התקשורת

כידוע, גברים, יהודים אשכנזים שולטים בעולם התקשורת בישראל והם לרוב ההוגים, המממנים והמנהלים אותו. נשים משתלבות בתקשורת בעיקר מכיוון אחר, אם כאשר הן מוצגות לראווה על שערי עיתונים, בפרסום חוצות ובאינטרנט בפוזות מפתות ואם כשחקניות קולנוע וטלוויזיה. עדשת המצלמה מתמקדת בהן לרוב כאשר הן מוצגות כפסיביות, כנועות וחסרות ישע, או כמפתות ומדיחות לרוע.

תיאורית המבט  מדגימה כיצד עדשת המצלמה משקפת תפיסה גברית: הגבר הוא הפעיל, המסתכל, זה שלמענו מעוצבת התמונה. לעומתו, האישה היא ההשתקפות הסבילה. האישה אומנם ממוקמת באופן פיזי במרכז התמונה, אך מבחינת מיקומה בהיררכיה היא נמצאת בשוליים. והגבר? מבטו מפיק מההתבוננות בה הנאה מינית, מציצנית, ההופכת אותה לאובייקט המוצג למענו ולשם שימושו. אנו כה מורגלות לראות את העולם באמצעות המבט הגברי הדומיננטי שקשה לנו להבחין בו. כוחה של התקשורת עלול לגרום גם לנו להפנים את דרך ההסתכלות הגברית על נשים, לבחון את עצמנו מבחוץ, כחפץ.

טל שוחט, צילום.

"ת'אמת, אני נראית שמנה?"

העיסוק האינטנסיבי בגוף שלנו ובמראהו מלווה אותנו מילדות בהקשרים ורמות משתנות, בהתאם לגורמים חיצונים ופנימיים. מערכת היחסים שלנו עם המראה מורכבת, גלים גלים של רגשות שוטפים אותנו במהלך החיים. כמעט כל אישה אוהבת חלקים מסוימים בגופה, אך שופטת חלקים אחרים כלא יפים, לא מתאימים, לא מושלמים או לא כמו שהייתה רוצה שיהיו. אולי כדאי שנעצור לרגע לחשוב על  על משמעות הדבר, על כך שאנו חיות בתוך גוף שאיננו שמחות בו חלק גדול מהזמן, על כמות המחשבה, הזמן והמשאבים שאנחנו משקיעות והתסכול שאנו חשות בשל תחושות אלו.

דימוי גוף של חיילות / אורנה ששון-לוי
החיילות המשרתות בתפקידים "גבריים" או קרביים, כמדריכות חי"ר או לוחמות משמר הגבול (2.5% מהחיילות משרתות כלוחמות), מאמצות ומחקות את הפרקטיקות הגופניות של החייל הקרבי: הן לומדות ללכת כמוהו, להתלבש, לדבר ואף לחשוב כמוהו…"

לרוב אנחנו מתחילות את חיינו כשאנו מרגישות בנוח בגופנו. כפעוטות וכילדות אנו לומדות לחקור את העולם דרך גופנו, אך ככל שאנו מתבגרות אנו נוטות להרגיש פחות ופחות 'בבית' בתוך העור שלנו. מעטות מאיתנו ממשיכות לחוש בנוח בגופן גם בהתבגרותן.

נערות בגופן

תהליך ההתבגרות עובר על כל אחת ואחת באופן ובקצב הייחודים לה. הגוף משתנה באופן ניכר בין הגילאים 8 ל-17: אחת מתעגלת, אחת גובהת ואילו אצל אחרת מתחילה התמלאות החזה בגיל צעיר יותר. אחת חשה בגופה ובנפשה את זרם ההורמונים, אחרת לא. מרבית הנערות מתקשות להתרגל לשינויים שעוברים על הגוף שלהן, למראהו ולתגובותיו. תקופה זו של גיל ההתבגרות יכולה להיות מלחיצה גם משום שבמהלכה נערות חשות רגישות ומועדות יותר להשפעת הסביבה והתרבות בה גדלו, השפעה היכולה להיות מזיקה ומבלבלת בכל הנוגע לעיצוב דימוי הגוף שלנו. השפעתן/ם של בנות/בני גילנו גדלה וכן גדלה השפעתן של דמויות נערצות בטלוויזיה, בסרטים, בפרסומות ובאתרי האינטרנט. גם חברות מסחריות בתעשיית היופי מודעות להתעסקות המוגברת בגוף האופיינית לגיל זה, ועושות הון מהשאיפה לגוף מושלם.

נשים וגופן המתבגר

במהלך ההיריון, הלידה, ובמרבית המקרים גם לאחר הלידה, משתנה גופנו ומסמן את נשיותנו המתפתחת והתרחקותנו משנות הנעורים. נשים ישראליות מצויות מבחינה זו במלכוד, כאשר מצד אחד החברה הישראלית מקדשת את האמהות והתפיסה הרווחת רואה בה את המימוש האולטימטיבי של הנשיות, ומהצד שני מובילה הערצת הרזון והנעורים את הנשים למאבק בלתי אפשרי ומתמיד עם גופן המשתנה בעקבות האמהות המיוחלת. בחברה המעריצה נעורים ורזון, קשה לנו לקבל ולאהוב את גופנו המשתנה, ללמוד להעריך את העקבות המעידים על התקדמותנו במעגל החיים.

כיסוי, גילוי ומה שביניהם / רבקה נריה-בן שחר

אני בת ארבע. יושבת בצד ומתבוננת באמא, המסרקת את שערה השחור, הארוך והיפה. היא קולעת צמה על שתים ומגלגלת אותה לפקעת. סוגרת בסיכה. לוקחת את המטפחת המרובעת, מקפלת לשתים, והופ – יוצא משולש. קושרת על הראש ושמה שתי סיכות. כיסוי ראש…"

ההתבגרות הפכה בעולם מתהליך טבעי לתהליך שיש למנוע, לעצור, לטפל ואף לרפא כאילו היה מחלה. לעתים תכופות מזמנת לנו הטכנולוגיה המתפתחת מגוון אמצעים חדשים של "אנטי אייג'ינג" ומבססת את האשליה שאם נקדיש לכך את המשאבים הנדרשים, נוכל להישאר צעירות ויפות לנצח. רדיפת הנעורים והיופי מרחיקה את חלקנו מהיכולת לראות את היופי בבגרות ובזקנה. תרבויות רבות בעולם מייחסות ערך וכבוד רב לחוכמה וליופי של המבוגרים/ות שבהן (כך למשל בתרבות היהודית, האינדיאנית, הסינית והפולינזית). תפיסות אלה מציגות את השנים וההתבגרות כמקני ניסיון חיים עשיר, הוד, חוכמה ושיקול דעת.

"פעם הייתי "שאפה" היום אני "דובוזה"
בחיי היומיום, אנחנו מרבות לשמוע כינויים המתמקדים במראה החיצוני שלנו, אם בעוברנו ברחוב, בכניסה למכולת או בגן השעשועים. הכינויים נעים על רצף שבין יפה למכוערת ומשפיעים על דימוי הגוף שלנו ועל ההערכה העצמית שלנו. אנחנו מקוטלגות כיפות מאוד (כוסית, חתיכה, מאממת, שווה, שוו"ז, חבל"ז, חטובה), ממוצעות או רגילות (לא משהו, בסדר), מכוערות או שמנות (כונפה, דובה, דובוזה, היפופוטם, קובבה, דוחה). חלקי הגוף שלנו זוכים גם הם לכינויים, בנפרד מהמכלול, בנפרד מאיתנו: בז'ז'ים, פרונט, מדף, אשכוליות, תפוזים (או פרי הדר אחר, תלוי בגודל).
נשים ככלל ("מה אתה בחורה?!"), והפות שלנו בפרט, נתפסים כשליליים. מרבית הקללות מכילות שמות, כאלו ואחרים, הנוגעים לנשים ופות, אם כאמהות, אחיות או בנות זוג.

גוף האשה בראי החברה

מרבית היצירות התרבותיות מדגישות גם הן את היופי כערך החשוב ביותר לנשים ומקשרות בינו לבין תכונות "נשיות" חיוביות כעדינות ומתיקות. הבנים והגברים מוגדרים באמצעות דימויים שונים ומגוונים כגון: חזק כ"דוד גיבור", בעל היוזמה ש"יקים הגשר כמעשה אבות", השובב דוגמת "בני, בני ילד רע" או החכם כ"בחור דיגיטאלי בעולם אנלוגי".

כל אחת ואחת מאיתנו חווה את המסרים החברתיים הללו במציאות היומיומית שלה: המסרים בנוגע לחשיבותו של מראה חיצוני מושלם, מלווים לעיתים בהערות או בהשפלות מטרידות ברחוב, במקום העבודה, בבית או בבית הספר בנוגע למבנה האף, השדיים, הרגליים, הישבן או הגוף שלנו; לעיתים אנו מסתכלות על מסרים אלו בעין צינית, מבטלת, ויש ואנו מוחמאות מכך; אך לעיתים מסרים אלו מגיעים לכדי מעשים פולשניים כגון הטרדה מינית, התעללות וניצול; אחריתם יכולה להיות גם תקיפה מינית, אלימות ואונס, שרבות מאיתנו חוות במהלך חיינו.

בעולם המודרני אנו מוקפות ומוצפות בפרסומות, אם כפרסום גלוי או סמוי. מרביתנו חושבות שאנו מחוסנות מפני השפעת הפרסומות, וטעות זו היא אחת הסיבות לאפקטיביות הרבה של עולם הפרסום. שאלו את עצמכן האם גופים כלכליים היו משקיעים 70 אלף שקל לדקת שידור ב"פריים טיים" בערוץ השני, באם לא היו מכירים בהשפעתה של דקה זו? ההתמקדות של התקשורת והפרסום בקבוצה זו מדגישה את הקשר החברתי–מסחרי בין הצורך שלנו באישור חברתי לבין תחושת האושר הפרטית.

הדימוי "המושלם" שאנו פוגשות במדיה דוחק ומדיר בעקביות נשים עם מוגבלויות, נשים מבוגרות ונשים שמנות הנתפסות כחורגות מן הגוף "הנורמלי",. יתרה מכך: כאשר התקשורת מראה נשים נכות, שמנות או זקנות, הן אינן מוצגות כמיניות או מושכות, אלא מוצגות בעיקר בצורה סטריאוטיפית ולא כנשים "אמיתיות". כך, לדוגמה, מופיעות נשים עם מוגבלויות בתקשורת בתפקיד הקורבן חסר הישע הזקוק להגנה וסיוע, או כגיבורות סוחטות דמעות שניצחו את כל הקשיים. למעשה, לרבות מאיתנו, שלא חיות עם מוגבלות, כמעט ואין מידע על חייהן של נשים עם מוגבלויות; נשים שמנות מופיעות בתקשורת בעיקר באחד משלושה מצבים: בפרסומות המנסות לשכנע אותנו לקנות מזון כלשהו, כחלק מפרסומת של דיאטה מוצלחת (תמונות ה"לפני"), או כגיבורות משנה הנאבקות בקשיים רומנטיים שזימן עודף המשקל; נשים זקנות מופיעות לרוב בתפקידי האשה המבולבלת, הסנילית, המנדנדת, או בתפקיד המכשפה.

פעמים לא מעטות אנו שוקדות על "שיפור" המראה החיצוני שלנו בכדי למצוא חן בעיני גברים. החיים בחברה פטריארכאלית, בה לגברים יש את מרבית הכוח והשליטה ונשים נשפטות על פי המראה החיצוני וקשריהן עם גברים, הובילו אותנו לא פעם להתחרות זו בזו. נשים לומדות שכוחן המרכזי מתמקד במיניות וביופי.

היחס שלנו לגופנו מושפע רבות מחוויות העוברות עלינו במהלך החיים. נשים רבות חשות לא בטוחות בתוך גופן, תוך שהן מעתיקות אליו את החוויות השליליות כתגובה על פגיעה נפשית, פיזית, ו/או מינית שחוו. תגובה אחרת לפגיעה היא היאחזות בגוף, אמונה ש"גוף מושלם" יהפוך אותנו למוגנות מפני אפליה והתעללות ויסייע לנו להיות מאושרות, מוצלחות ונאהבות לעד. דרך אחרת להגיב לפגיעה היא תחושת ניכור מהגוף היכולה להתבטא בהזנחה, השמנה או רזון מופרזים, סמים ואלכוהול או שימוש בולט וקיצוני במיניות.  

נהוג לומר כי היופי האמיתי נמצא עמוק בפנים ואיננו קשור למשקל, גיל או צבע העור. אך  לא ניתן להתעלם מהיתרונות החברתיים של היופי. מחקרים הראו שנשים וגברים יפים נחשבים למושכים, חברותיים וחכמים יותר. האם אכן המראה עומד בדרכנו אל האושר? האם נשים שעברו ניתוחים פלאסטיים המוגדרים כמוצלחים תהיינה מאושרות יותר? מחקרים הוכיחו שלא בהכרח: א/נשים שמחים יותר הם א/נשים בעלי דימוי עצמי חיובי, הזוכים לתמיכה מהא/נשים המשמעותיים בחייהם.

ההגירה חרוטה על הגוף
ההגירה חרוטה על הגוף. בתווי הפנים, בצלילי הקול. במבטא.
כשהגעתי לישראל בגל העלייה הגדול של תחילת שנות התשעים, מלאו לי תשע שנים. את הקשר התרבותי בין רוסיה לזונה הכרתי. להמשך »

 

מאמרים וטורים שלנו, לקריאה נוספת

מרחבי הרשת, לקריאה נוספת

2 thoughts on “דימוי גוף

    • דניאלה שלום,
      תודה על הפנייה :-) מעבירה לרכזת הסדנאות שלנו ליבי רימר וכותבת לך כאן גם את המייל שלה ליבי רימר עמותה (libi.nashim@gmail.com)
      בהצלחה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>