אימהות

המחצית האחרונה של המאה ה-20 ראתה שינויים עצומים בהחלטות של נשים בנושא אמהוּת. עבור הסבתות-רבות שלנו, הצירוף של היעדר אמצעי מניעה יעילים ביחד עם ציפיות חברתיות קשוחות, הביא לכך שכמעט לכל הנשים הפוריות היו ילדים. כיום, הגישה לאמצעי מניעה, אופציות ההפלה וטכנולוגיות הפוריות, מאפשרות חופש בחירה ושליטה רבה יותר בעיתוי ובמספר ההריונות. החברה המערבית נפתחה לתאים משפחתיים פחות שגרתיים, כמו אמהות חד הוריות או זוגות בני אותו מין, ומקדמת אופציות חלופיות כגון אימוץ ופונדקאות.

מה איתי? מה אני רוצה? מה יעשה לי טוב? בתחומים רבים השאלה הזו לגיטימית, כמו בחיפוש אחר מקצוע, זוגיות, מקום עבודה או מקום מגורים. אבל האם לגיטימי לשאול האם הורות תעשה לי טוב? גדר זה לא מקום נוח לשבת עליו לאורך זמן. היא צרה, גבוהה, לפעמים קצת דוקרנית, ובדרך כלל בסוף יורדים ממנה לצד כלשהו פשוט כי מתעייפים. המשך[1]

בישראל של שנת 2009, המעבר משלב הזוגיות לשלב ההחלטות של 'כמה ילדים יהיו לנו ומתי' הוא ישיר למדי, בעוד שעצם השאלה 'האם אנחנו בכלל רוצים ילדים' היא שלב שכמעט ואינו קיים. הסיבות לכך רבות, חלקן קשורות לחברה מעודדת הילודה בה אנו חיים; אחרות קשורות למשמעויות כבדות משקל שמיוחסות לילדים, כמו תפיסתם כמעניקי משמעות לחיינו, כשערי הכניסה לעולמות של אושר, כהבטחה לזיקנה מכובדת, כמלט מחזיק זוגיות, כתו-תקן המעיד על נורמליות, וכמי שבאמצעותם אפשר לחוות ילדות שנייה ולהגשים חלומות שלא הצלחנו בעצמנו. בנוסף, עבור נשים, פרק ההיריון נתפס כחלק בלתי נפרד מחווית הנשיות, וויתור עליו פירושו פגיעה קשה בדימוי זה.

"אני רוצה חמישה ילדים, שלוש שנים הפרש בין כל אחד", הצהרתי בביטחון ישראלי… המשך[2]

ענף הפסיכולוגיה החיובית שצמח בשנים האחרונות ומבקש לחקור שאלות מרכזיות בחיינו, כגון כיצד אנו מתמודדים בהצלחה עם אתגרי החיים, בחן גם הוא את החיבור האינטואיטיבי והמקובל שבין ילדים לאושר, ומצא שאושר אינו פועל יוצא של הורות, נהפוך הוא. מסתבר שזוגות עם ילדים מדווחים על אושר מופחת יחסית לזוגות צעירים ולזוגות שילדיהם עזבו את הבית. כל הורה ודאי יודע שהורות כוללת רגעים רבים של אושר עילאי, אך לא מדובר בתחושה רציפה וקבועה. אושר מטבעו הוא נקודתי, והוא מגיע מסיבות רבות שאינן בהכרח ילדים.

מה זה אומר להיות אמא?

הורות מכניסה אותנו למערכת יחסים בלתי הפיכה עם אדם חדש, המחייבת אחריות עצומה, לוח זמנים מסובך, ושינוי מוחלט של סדרי עדיפויות. כשאת ניגשת להחלטה, יעזור לנסות להתבונן על כל הצדדים שלה. מלכודות שכיחות בדרך להחלטה [3]

כלים שיוכלו לסייע לך להגיע להחלטה הנכונה לך [4]

כיום בצד ההיריון טבעי ישנן טכנולוגיות פריון כגון טיפולי פוריות ותרומת ביצית / זרע המאפשרות להרחיב את הדרך להפוך להיות הורים, ולצדן ישנן האפשרויות המסורתיות של אימוץ ואומנה.

אופציה נוספת שקיימת היא הפונדקאותלקריאה נוספת

חילוקי דעות עם בן הזוג

אם מסתמן שאת ובן זוגך רוצים דברים שונים, אל תיכנסי לפאניקה. שניכם זקוקים לזמן נוסף כדי להקשיב אחד לשני ולברר דברים לעומק. ראשית, תני לבן זוגך הזדמנות לבטא את כל הרעיונות והרגשות שלו בנושא בצורה מסודרת. ערכו סיעור מוחות משותף במטרה להעלות אפשרויות לפתרונות שונים. למשל, אם אחד מכם פוחד להיות מוכרע תחת הנטל או אם אחד מכם חושש מהחמצה של חוויית גידול ילדים תזמון עשוי להיות גורם מחלוקת מכריע בשאלת ההיריון. לרוב, הוויכוח אינו על "האם" אלא על "מתי". על אילו ערכים יגדלו הילדים? סוגיות כמו חינוך והטלת משמעת, מה יהיה מקומה של הדת, כיצד לחסוך להשכלה, או עד כמה לתת להורים שלו ושלך רשות להתערב  – כל אלה שאלות שיכולות להטריד אתכם כבר בהרהור הראשוני על הרחבת המשפחה.

imahut1

נורית דוד, ציור

האם צריך ללמוד להיות הורים?

בשונה מהלידה עצמה, שקורסי ההכנה אליה הפכו לחלק משגרת ההיריון, למידת ההורות אינה שלב הכנה מתבקש. ייתכן משום שהלידה היא אירוע נקודתי ברור, בעוד שהורות נפרסת על פני חיים שלמים. אנו נוהגים לומר על מי שנכנס לתפקיד חדש, כי מגיעים לו מאה ימים של חסד. למרבה הצער, הורים טריים אינם זוכים לאותה הבנה סלחנית מצד התינוק. אמא טרייה זקוקה לעתים לשישה חודשים עד שנה רק כדי להתעשת מהמהפך בחייה. שני נושאים מרכזיים שאם צעירה מתמודדת עמם מיד עם הלידה, הם האכלה ושינה. ככל שתדעי יותר על טכניקות ושיטות מסייעות, כך תוכלי ליישם אותם במהירות וביעילות. בנוסף להיבט הפרקטי של הטיפול בתינוק, כדאי גם להיחשף לכמה מהתיאוריות הבסיסיות של התפתחות הילד, המשמשות כאבני היסוד בהבנתנו את נפש האדם והעוסקות בחיי היומיום שלנו. הכלים הפסיכולוגים מסוגלים להפוך אותנו להורים טובים יותר: היכרות עם נושאים כמו סמכות הורית, גבולות, הורות יעילה, תיאוריית ההתקשרות, השפעת אחים ואחיות, ועוד. אחת המלכודות המרכזיות שעלולות לפגוע במוטיבציה ללמוד, היא הפחד מרגשות אשמה. הדרך הנכונה להתמודד עם תחושת אשמה, היא להמיר אותה בתחושה של כוח ושליטה. הידיעה שיש כל כך הרבה דברים שאת כאם יכולה להשפיע עליהם, היא ידיעה משמחת, מנחמת ואופטימית!

חלוקת תפקידי ההורות בין בני הזוג

גם אם את ובן זוגך חולקים תפיסה שוויונית ופמיניסטית, אין זה ערובה לכך שחלוקה זו תבוא לידי ביטוי בפועל. כדאי להקדיש מראש זמן ומחשבה לשאלה כיצד יתנהלו חייכם בבוא הילד, ולשוחח ביניכם על הציפיות לחלוקת הנטל. החלוקה הקיימת אמנם אינה מטיבה עם האמהות, אך במקביל מתברר שהיא מעוררת מצוקה באבות, הנדחקים הצדה מהקשר הרגשי העמוק שנרקם בין האם לילדים.

מסגרות תומכות

אחד הדברים הקשים לאם טרייה היא התחושה שהיא לבד. הימים והלילות מתמזגים לרצף אחד ארוך ונטול שינה, ותחושת הזהות נעלמת לנוכח התפקיד התובעני. כחלק מההחלטה להפוך להורה, כדאי להקדיש מחשבה ליצירת מסגרת תומכת, כזו שהייתה פעם באופן טבעי בשבט ובקהילה וכיום מחייבת תכנון.

בארץ פועלות כמה עמותות שמנסות לתת מענה לקושי בשנה הראשונה של האמהות, ולתחושת התסכול וחוסר האונים שעלולה להתפתח אף לדיכאון. הורים הם כמובן העזרה הקרובה והטובה ביותר. הם עשויים להתגלות כנכס לילדייך. פעמים רבות הורים מתפקדים אחרת כשהם הופכים לסבא וסבתא, והקשר שלהם עם הנכדים יוצק תרומה משמעותית ואוהבת.

imahut2


[1] מתלבטת נצחית / נטלי

גדר זה לא מקום נוח לשבת עליו לאורך זמן. היא צרה, גבוהה, לפעמים קצת דוקרנית, ובדרך כלל בסוף יורדים ממנה לצד כלשהו פשוט כי מתעייפים.

במקום הלא נוח הזה, יש מאיתנו המבלות לא מעט זמן. סביבנו נשים המדווחות כי הרחם צועק להן ללדת ולממש אמהות, ומנגד כאלה האומרות בשלווה שאינן רוצות בכך. בין המאושרות שיודעות מה הן רוצות נמצאות בתווך, לכודות ומעונות, נשים המתלבטות אם בכלל להביא ילדים לעולם.

המקום של ההתלבטות הוא נדנדה מתמדת, וכל החלטה לכאן או לכאן רק מעוררת לבטים חדשים. יש ימים שאנו מתעוררות בבוקר, מתמתחות במיטה, מחייכות ומרגישות שהחיים ימשיכו להיות יפים גם בלי להקדיש אותם לטיפוח דור המשך, ובמשנהו מתגנב ללב חשש מעצם המחשבה על משמעות הוויתור.  רגע אחד התחושה היא של ביטחון מלא בשלמות החיים כפי שהם, ובמשנהו יוצאת בת-קול ומדברת בשמן של כל ציפיות החברה, המשפחה או בן/בת הזוג, ומתריסה 'מה, את באמת מתכוונת שלא יהיו לך ילדים??'

"אין יום שהנושא הזה לא מטריד אותי", מספרת א', רווקה, בת 36. "הגעתי לגיל שאני צריכה להתחיל לחשוב מה אני עושה עם עצמי. אף פעם לא היה ברור לי שאני רוצה להיות אמא וזה לא בער בי. אבל מצד שני אני מסוגלת לדמיין את עצמי כאמא ולא נבהלת מזה. לפעמים אני רואה חברות מהתיכון ומקנאה בהן שהן אמהות עם ילדים, ושבוע לאחר מכן אני יוצאת בערב לפאב או לסרט ושמחה שאני רווקה ואין לי דד-ליין לחזור הביתה. ככה זה, שבוע אני רוצה ילדים ואז יומיים אני לא רוצה, ואז שוב יום אני רוצה ילדים ושבועיים לא חושבת בכלל בנושא".

אולי ה"מתלבטות הנצחיות" שבינינו הן אלה שמחפשות להגיע לתשובה "נכונה", כאשר בפועל, אין תשובה "נכונה" או "שגויה" בהחלטה על ילדים. יש רק בחירה. החדשות הטובות הן שעצם הבחירה האישית מעניקה את הכוח לדבוק בהחלטה, גם ברגעים שהיא יותר קשה ופחות מתגמלת.

[2] על תרבות ויצר ההתרבות / ענת בן-שאול

"אני רוצה חמישה ילדים, שלוש שנים הפרש בין כל אחד", הצהרתי בביטחון ישראלי מול נושא הזרע שמולי.

"אוווקייי", ענה בדיפלומטיות אמריקאית זהירה.

"אבל לא על השנה הראשונה" הרגעתי, מפרגנת לנו תקופה נדיבה של אימונים על יבש.
עברתי בעקבותיו לארה”ב, עברה שנה, עברו כמה שנים, ואני עדיין מנסה ללמוד ולעכל את התרבות אתה התחתנתי.  זכורה לי ארוחת ערב חגיגית אצל חברים אמריקאים, כאשר אחותי, שבאה לבקר מהארץ, התיישבה ליד זוג צעיר שכולו קורן יופי ובריאות ומיד שאלה בישראליות חביבה: "יש לכם ילדים?", חברה אמריקאית שישבה מצדה השני מיהרה לרכון וללחוש לה מזועזעת: "פה לא שואלים שאלות כאלו".
תפיסת ההורות האמריקאית שונה לחלוטין ממקבילתה הישראלית, זו שמקדשת, מלאימה ומעצימה את מצוות פרו ורבו. בארה”ב, מסתבר, הבחירה בהורות היא לא צו אלוהי, אלא כמו דברים רבים אחרים בחיים, דוגמת בחירת מקצוע או מקום מגורים – היא נתונה להעדפה.
בשנים הראשונות, טעונה עדיין בתרבות ישראלית ולדנית, חשתי צער ואפילו דיכאון בכל פעם שפגשתי זוג אמריקאי שהכריז בשלוות נפש וללא טיפת אשמה, שילדים אינם כלולים בחלומו הזוגי. לא חבל, קבלתי באוזני אישי, כזה זוג יפה וחכם, איזה ילדים מדהימים יכלו להיות להם! אלא שבמקביל צפו ועלו רמזים שסתרו בעקשנות את הטרגדיה: לא יכולתי להתעלם מאיכות החיים ממנה נהנו זוגות כאלו, החופש שעמד לרשותם, הנוחות הכלכלית והעובדה שרובם התפנו להעמיק את הקשר הזוגי ביניהם ולהגשים מאוויים. לאט לאט התגנב ללבי חשד, הייתכן שאני מקוננת על האובדן הלא נכון?
משעשע היה גם לגלות את הגישה השונה של רופאות הנשים בארה"ב בהשוואה למה שהכרתי עד אז. בישראל, כל בדיקה שגרתית הייתה מסתיימת בנזיפה על התמהמהות האימהות ובנבואת עריריות. ההטפה השגורה היייתה שגיל 28 הוא המועד האחרון להתחיל להיכנס להיריון.  בארה"ב גיליתי שהרופאות לא תיזומנה שום הערה בנושא, ואם בכל זאת חולקת המטופלת את חששותיה מהשעון הביולוגי המתכלה (כמו שעשיתי אני כשחציתי את אמצע השלושים וטרם הייתי בטוחה בהעדפותיי), הן ממהרות להרגיע ולהבהיר, הפלא ופלא, שיש זמן עד גיל ארבעים. קיבלתי ארכה!
עם כל שנה שעברה, האג'נדה המשפחתית שהייתה מאוד ברורה לי בישראל הלכה והתפוררה. כיום אני יודעת שאם הייתי נשארת לגור בארץ, קרוב לוודאי שכבר היו לי כמה ילדים. בישראל הרי לא העזתי לחשוב אחרת. זוגות ללא ילדים, לא עלינו, נתפסו בעיני כמסכנים, אנשים שכשלו במשימת הפריון. כיום, מנקודת מבט אמריקאית, הכל פתוח ונתון לבחירה. חיים ללא ילדים הם לא בהכרח דבר שלילי, הם יכולים להיות חיים מאוד מאושרים ומלאי הגשמה עצמית.

imahut3

שחף ירון, צילום

[3] מלכודות שכיחות בדרך להחלטה

ההחלטה מתי (אם בכלל) ללדת ילד ראשון או ילד נוסף חשובה ומכרעת, ועם זאת רבות מאיתנו דוחות אותה, מתנערות ממנה או מתחמקות ממנה לחלוטין. הנה כמה דפוסי חשיבה שכיחים אך שגויים, שצפים ועולים סביב הנושא:

1. התחמקות מהחלטה מודעת. יש נשים שמאפשרות לטבע "להחליט" בכך שאינן משתמשות באמצעי מניעה או משתמשות בהם בצורה לא מספיק זהירה.

2. השארת ההחלטה לבן הזוג. אפשר שבן זוגך להוט להביא ילד לעולם, או לחלופין מבקש שתבטיחי לו שתימנעו מכך. החשש שבן הזוג יכעס או יעזוב, בעיקר בזוגיות טרייה או צעירה, עשוי להיות גורם מדרבן דיו להזדרז ולהסכים, ולו כדי להוריד את הסוגיה הסבוכה מסדר היום. אלא שהחלטה על ילדים אינה נקודתית – יש לה השלכות לכל החיים. אם תשתפי פעולה עם רצונו של בן הזוג להביא תינוק בעיתוי שאינך שלמה עמו, ייתכן שבעתיד תחושי החמצה על הזדמנויות שלא מומשו. באותה מידה, ייתכן שהצורך להיות אמא יתעורר בך רק בגיל מאוחר יותר, לאחר שנים של הסכמה על זוגיות נטולת ילדים, אלא שאז יציפו אותך רגשות אשמה על שאת מפרה הבטחה. לכן אין זה נכון להתנער מסוגיה גורלית כזו כשהיא עולה לראשונה. חשוב שתקדישי לכך מחשבה ותחושי שהיית שותפה מלאה לכל החלטה שלכם כבני זוג.

3. האמונה שבן זוגך ישתנהבלהיטותך ליצור משפחה, ייתכן שתתעלמי מסימני אזהרה לכך שהצד השני אינו מוכן להורות. אם בן זוגך סובל מבעיית אלכוהול או סמים, או שהוא אלים ומרבה להתפרץ, לא סביר שישתנה כשהתינוק יופיע. באותה מידה, אם אינו מפגין את המוטיבציה והאחריות הנדרשים כדי להיות הורה טוב לילד – ייתכן מאוד שגם בוא התינוק לא יהפוך אותו לכזה.

4. התפיסה שילד אחד זו אינה אופציה. התפיסה השגורה אומרת שעלינו ללדת שני ילדים לפחות, כדי שהילד היחיד "לא יישאר לבד" או לא יפתח תסמונת של "ילד מפונק". אולם ילדים יחידים אינם מפונקים, בודדים או בעלי קשיי הסתגלות יותר או פחות מאשר ילדים עם אחים ואחיות. עבור אנשים רבים, משפחה עם ילד יחיד היא בדיוק הדבר הנכון.

5. הדאגה שלא תהיי אמא טובה. ייתכן שתטילי ספק ביכולתך להיות הורה בגלל הטעויות של הורייך או בגלל ביקורת עצמית שיש לך על התנהגותך. ובכן, חדשות טובות: עצם הדאגה הזו היא כבר אינדיקציה חיובית לכישורייך. הורים שאינם מוטרדים מההשפעה שיש להתנהגותם על ילדיהם, הם אלה שמעוררים דאגה. ובאשר לפחד מטעויות – הפסיכואנליטיקאי הנודע דונלד ויניקוט טבע בזמנו את המונח "האם הטובה דיה", גישה שאומרת שהורה אינו אמור להיות מושלם, ויותר מכך – שחלק מתפקיד ההורה הוא לעשות טעויות כדי שהילד ילמד להתמודד עם העולם האמיתי. היי סמוכה ובטוחה שאת יכולה ללמוד, לצמוח ולהשתנות בעזרת שיחות עם אנשים תומכים בחייך, באמצעות קריאת ספרים בנושאי הורות או דרך השתתפות בשיעורי הורות וקבלת ייעוץ, וזכרי שגם הטעויות שבדרך יתרמו להתפתחות, כל עוד תהיה בך המוכנות ללמוד מהן.

[4] כלים שיוכלו לסייע לך להגיע להחלטה הנכונה לך

הדמיית "הווה עתידי"

נסי לחשוב כיצד ישתנו חיי היומיום שלך בעקבות ההחלטה שתעשי. קחי דף נייר, והכיני רשימה של פעילויות שאת נוהגת לעשות כיום, ולצדה שני טורים ריקים. בטור הראשון רשמי כמה שעות בשבוע את מבלה בכל אחת מהפעילויות כיום, ובשני כמה את חושבת שתבלי בכל אחת מהן אם יהיה לך תינוק. הנה רשימה ראשונית של פעילויות אופייניות שתוכלי להתחיל ממנה:

  • עבודה
  • בילויים וחיי חברה
  • רגיעה, למשל יוגהמדיטציה
  • ספורט
  • פעילויות פוליטיות
  • פעילויות הקשורות לדת
  • זמן לבד עם בןבת זוג
  • שינה

לאחר שתקצי את הזמנים, הביטי בתוצאות וחשבי: האם את מוכנה לשנות את לוח הזמנים שלך באופן המצטייר מהטבלה (קחי בחשבון שיש ודאי עוד שינויים רבים שטרם חשבת עליהם). אם תחזית עתידית כזו נראית לך מאיימת עד כדי בלתי אפשרית – אולי כדאי שתשקלי להמתין מעט

חשיבה מונחית

הסעיפים הבאים יעזרו לך לחדד משמעויות. קחי כמה דקות שקטות למחשבה ועיברי עליהם.

קל יותר להחליט החלטות כשאת מבינה ש:

  • בחירה משמעותה לוותר על אפשרויות אחרות.
  • יידרש לך זמן להגיע להחלטה שהיא שלך, ושאת מרוצה ממנה.
  • את לא יכולה לצפות שתהיי בטוחה במאה אחוז.
  • ההחלטה ה"לא נכונה" לא תהרוס את חייך.
  • חשוב להסתמך על ההיגיון, אבל אפשר לתת מקום גם לאינטואיציה.
  • את יכולה להיתמך במשפחה ובחברים.
  • את יכולה לשקול אפשרויות לא מסורתיות לגידול ילדים.

לקריאה נוספת מרחבי הרשת 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>