אז מה יש לנו בין הרגליים? / טל תמיר

סוגיית השפה ומגבלותיה מלווה אותנו במהלך הספר כולו. מילים בוראות ומשקפות מציאות, השימוש בהן איננו טריוויאלי. הפרק אודות על המיניות חייב אותנו להידרש באופן קונקרטי לשמות ולכינויים המקובלים לאיבר המין הנשי. כיצד אנו מכנות בעברית את "מה שיש לנו בין הרגליים"? באיזה שם ראוי לבחור להשתמש בספר מתוך רשימת הכינויים הענפה? איזה מהם מתאים לרוח הפרק? האם: כוס, פות, מנוש, שם למטה, וואגינה, לאנץ' בוקס, משולש ברמודה, נרתיק, ביבר, טוטה, פושפוש?

ובכלל, מי ממונה על הכינויים? מהו עולם הדימויים שעליו הם נסמכים? האם מקורם בשפת רחוב? בפחד לתת משמעותית אירוטית לאיבר אינטימי מגיל צעיר? במורכבות של חינוך נערות למיניות בריאה, מלאה ושלמה?

מאנל מחמיד, טכניקה מעורבת

הכינויים נעים על הרצף שבין שמות רפואיים, נקיים, לכינויים המשמשים בסיס לקללות מגוונות. המשותף לכולם הוא זרותם, הריחוק והניכור שמרבית הנשים חשות כלפיהם. גבריותה של השפה בולטת גם בנטייה לייחד לאיברי המין הנשיים כינוי גוף זכר (כרחם, שד או פות). סוגיה זו נידונה גם במספר סדנאות שערכנו ועסקו בנושא, ובמהלכן הוצעו גם מילים חדשות כדוגמת: שושה.

אין באמתחתנו פתרון או שם כולל. יתרה מכך, הבעיה איננה מסתכמת בשינוי שם/כינוי באופן נקודתי. מורכבותה של תפיסת המיניות הנשית ככלל משתקפת בשפה. חשבו, למשל, על חלק מהותי במיניות הנשית: הדגדגן, . שוב – בגוף זכר. האם יעלה על הדעת לומר, באותו משקל, ש"הזין לא עומדת?". ועוד ארוכה הדרך; "משחק מקדים" מהו? משחק מקדים למה? לחדירה? לכיבוש האולטימטיבי? המושג "משחק מקדים" איננו מעריך את הדרך או התהליך, אלא מתמקד בנקודה המסומנת כמטרה, הזיון (שוב אזכור צבאי), ההגעה אל הגמר. שאיפה גברית לנצח, להעפיל לפסגה, להניף את הדגל, מובילה גם לשאלה המתבקשת "גמרת?".

ובהפוך על הפוך, מאז ש"התגלתה" המיניות הנשית, עלו גם הציפיות, . עכשיו נשים אינן רק "נותנות" אלא גם הן "מזיינות" ומכתירות גברים בתואר "כוסון". לא הצלחנו לשנות את המסגרת ולרוב אנחנו מצטרפות לתחרות, אך לפחות אנו מרגישות לגיטימציה להזדקק ולהתענג על מין. סוף סוף גם לנו ניתנה האפשרות לראות באיבר שלנו משהו מרגש, אולי אפילו לגמגם משהו על עונג עצמי ואוננות או על החשק המפעפע גם בנו, לעיתים, להתייחס לגברים/נשים ככאל אובייקטים מיניים. אליה וקוץ בה, לגילויים אלו אלה יש גם מחיר. כעת אנחנו נתונות תחת מעקב, עלינו בכל פעם "לגמור" ולא לזייף. הציפיות גבוהות, עלינו להגיע לאורגזמה ואף למולטי למולטי-אורגזמה ולשפיכה נשית, וליהנות מלמצוץ לו, להתנסות ולחוות חוויות חדשות בכל פעם. במקביל מתקיים מוסר כפול , שלפיו אשה, ובפרט נערה, שמרבה להחליף בני זוג, עדיין תזכה לתואר "מזרון", או פשוט "זונה".

מגוון הציוויים הסותרים הללו מבלבלים את כולנו (אפילו את הגברים). אם כך, מה נעשה? הרי אין אפשרות שכל אחת ואחת מאיתנו תשנה לגמרי את השפה העברית ואת הציוויים הטמונים במילותיה. העלאת המודעות היא תמיד השלב הראשון במאבק לשינוי המציאות,. השלב הבא הוא לקחת את המיניות שלנו בידינו אנו, לצקת בה תכנים חדשים נוספים. עלינו לגעת בביחד ובלבד, לבטאה במילותינו, למלאה בתוכן חדש וישן, לגעת בגוף, לדבר על ההנאה שלנו, על העונג הנשי, כמו גם על הקשיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>